בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגד המדינה כבעלת המרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב ("איכילוב"). לטענת התובע, בית החולים התרשל כששחרר את בתו מהמיון למרות נורות אדומות שהעידו על נטיות אובדניות ולא מנע את מותה הטראגי כעבור יומיים. השופטת אילת דגן קבעה כי הערכת הפסיכיאטר שבדק את המנוחה – לפיה מדובר היה בהשפעת סמים שתלך ותדעך – הייתה נמהרת ולא לקחה בחשבון מצבים נוספים כמו פסיכוזה המצריכים השגחה. לתובע נפסק פיצוי של 2.85 מיליון שקל והוצאות משפט.
המקרה המצער התרחש לפני כ-7 שנים. באחד מלילות החורף הגיעה המנוחה בליווי חברתה לחדר המיון באיכילוב, והתלוננה בפני האחות שהיא שומעת קולות המורים לה להתאבד. היא הופנתה לרופאה שבדקה אותה ורשמה שמדובר בצעירה בעלת נטיות אובדניות, שציינה כי היא נוהגת לצרוך סמים אך באותו יום לא לקחה כלום.
בהמשך הלילה המנוחה ראתה פסיכיטאר, לו אמרה בין היתר ש"הגזימה עם ההזיות" והבטיחה שלא תפגע בעצמה. הפסיכיאטר איבחן אותה כסובלת מהרעלת סמים, ושחרר אותה לביתה. יומיים לאחר מכן נמצאה גופתה תלויה בחורשה, כשחלקה במצב ריקבון.
בתביעה שהגיש אביה בספטמבר 2019 באמצעות עו"ד טלי טרייבנד נטען כי הפסיכיאטר ובית החולים גילו אדישות כלפי המנוחה שזעקה לעזרה והגיעה למיון מתוך רצון להציל את חייה. לטענת התובע, הפסיכיאטר התעלם ממצבה הפסיכוטי של בתו ושחרר אותה לביתה חרף הסיכון שתציית לקולות בראשה האומרים לה להתאבד.
מנגד טענה המדינה, באמצעות משרד עו"ד ויסגלס אלמגור ושות', כי בדיקת הפסיכיאטר שמצא אותה במצב של הרעלת סמים בוצעה כראוי, ומאחר שהמנוחה לא הייתה מעוניינת באשפוז האפשרות היחידה שנותרה הייתה לשחרר אותה.
המדינה הוסיפה שלנוכח פער הזמנים מהשחרור ועד להתאבדות, אין הכרח שמתקיים קשר סיבתי בין השניים.
לא השתמשה בסמים
השופטת דגן הטילה ספק באבחנת ההחלטית של הפסיכיאטר כי המנוחה לקתה בהרעלת סמים. היא ציינה כי חברתה של המנוחה סיפרה שהמנוחה שהתה אצלה שעות ארוכות לפני שנסעו לבית החולים, ובכל הזמן הזה היא לא השתמשה בסמים. השופטת ציינה שעדות החברה הותירה רושם כנה ומהימן, ולא נסתרה.
השופטת חידדה שמרגע המפגש עם החברה ועד המפגש עם הפסיכיאטר חלפו כ-8 שעות תמימות שבהן כאמור המנוחה לא נטלה סמים, והיא גם ציינה זאת בפני הרופאה במיון. במצב זה, קבעה השופטת, הנחת הפסיכיאטר לפיה המנוחה הורעלה מסם שנטלה בסמוך לבדיקה לא מסתדרת עם העובדות.
בהקשר לכך ציינה השופטת כי העובדה שהפסיכיאטר לא התייחס לתיעוד מהמיון בו נכתב שהמנוחה לא נטלה סם באותו היום, מהווה התרשלות לכשעצמה.
מכל מקום, ציינה השופטת, גם המדינה מודה שהרעלת סם היא מצב מסוכן העלול לגרום למוות. כמו כן, הרעלת סמים לכשעצמה אינה שוללת קיומה של פסיכוזה המאפשרת אשפוז כפוי בהתאם לחוק, בטח כשנשמעים בראשה קולות הפוקדים עליה לפגוע בעצמה.
השופטת הוסיפה ש"הסתמכות על מטופל שמגיע עם מחשבות אובדניות וקולות פוקדים, המבקש להשתחרר ומבטיח לא להתאבד, היא דבר בעייתי".
ביחס לסוגיית הקשר הסיבתי קבעה השופטת שמצב הגופה הרקוב מחזק את ההבנה שההתאבדות הייתה בסמוך לשחרור מבית החולים.
בסופו של יום נפסק לתובע פיצוי בסך 2,315,000 שקל עבור הפסדי השתכרות, כאב וסבל והוצאות קבורה, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 541,710 והוצאות משפט.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.