סטודנטית למשפטים במכללה האקדמית צפת הגישה ב-2015 תביעה נגד מרצה למשפטים המלמד במכללה ונגד המכללה עצמה. היא טענה שהמרצה הטריד אותה מינית ושהמכללה לא טיפלה כראוי בתלונותיה. טענותיה נדחו באחרונה בפסק דין של בית הדין לעבודה שקבע שעדותה הייתה בלתי אמינה ומתפתלת.
בכתב התביעה טענה הסטודנטית, שיוצגה על ידי עו״ד מלי שרגיל, שבשנת 2012, במהלך השנה הראשונה ללימודי התואר הראשון שלה במשפטים, אחד המרצים השתמש במהלך השיעורים בביטויים שהיוו הטרדה מינית. לדבריה, האירוע המרכזי היה במסגרת דיון בחוק למניעת הטרדה מינית שהיא לקחה בו חלק מרכזי. המרצה לא הסכים עם דבריה וכדי להשתיקה אמר את המילה ״כוסית״ כשהוא מסתכל לעברה.
היא הוסיפה שבהמשך השיעור העלתה אחת הסטודנטיות שאלה הנוגעת לאחריות של יצרן שתלי סיליקון במקרה של דליפת השתלים. לטענתה, המרצה בחר לענות תוך שהוא מתאר את המבנה האנטומי של חזה האישה ומזכיר את המונח ״פטמות זקורות״ כתופעת לוואי של הניתוח.
עוד לדבריה, תלונה שהגישה נגד המרצה לאחראים במכללה זכתה לטיפול לקוי וכושל בניגוד לחוק. לטענתה המכללה ״סימנה״ אותה עם תחילת הלימודים כסטודנטית פמיניסטית בעייתית וטייחה את המקרה.
המרצה, שיוצג על ידי עו״ד שלומי וינברג, טען שהתובעת מנהלת נגדו מסע הכפשות מזה מספר שנים מתוך מטרה להשחיר את שמו. הוא הכחיש שהטריד אותה מינית וציין ששיעוריו התנהלו ללא כל אווירה עוינת או רמיזות מיניות. הוא הבהיר שהשימוש בביטוי ״כוסית״ נעשה כחלק מלימוד פסק דין שעסק במשמעות המונח והוא בשום אופן לא כוון ספציפית כלפי התובעת.
המכללה, שיוצגה על ידי עו״ד יצחק טיבי, טענה שהטיפול בתלונת התובעת היה מעמיק ותקין ונעשה בהתאם לכל הנהלים, התקנות וסעיפי החוק. לדבריה, המקרה נבדק על ידי שתי אחראיות על נושא הטרדה מינית במכללה שאספו עדויות וביצעו תחקירים וכן על ידי נשיא המכללה אך כולם מצאו שלא הייתה הטרדה מינית. היא הוסיפה שדווקא התובעת יצרה אווירה עוינת והשתקה של סטודנטים בשל התבטאויותיה והתנהגותה שפגעו בסטודנטים ומרצים שחששו להתעמת עמה.
גרסאות סותרות
השופט טל גולן מבית הדין לעבודה בנצרת דחה את התביעה. הוא ציין שגרסת התובעת עברה ״גלגולים״ התפתחויות ושינויים והיא נמנעה מלהביא עדות ועדים מטעמה, אף שמדובר באמירות שנעשו במסגרת רחבה של שיעור.
השופט קבע שלא ניתן לייחס לנתבע התנהגות פוגענית ומשתיקה כלפי התובעת. הוא ציין כי אין באמירת המילה ״כוסית״ כשלעצמה הטרדה מינית, אף שאין ספק שמדובר במילה מגונה ובלתי ראויה. לדבריו, הדברים תלויים בהקשר המילה ובנסיבות אמירתה. בעניין זה הדגיש השופט שהתובעת עצמה לא זכרה באיזה הקשר נאמרה המילה במהלך השיעור. כמו כן ביחס לשאלה האם המרצה הסתכל עליה בזמן אמירת המילה היא הציגה גרסאות סותרות.
גם תביעת התובעת ביחס למכללה נדחתה. לדבריו, ניכר שהטיפול בתלונה נעשה על ידי גורמי המכללה באופן מיידי ומהיר, תוך ניסיון כל המעורבים להגיע לחקר האמת בהקדם האפשרי. ״ההחלטה בעניינה של התובעת התקבל לאחר ששני גורמים מקצועיים שהופקדו על בירור הנושא קבעו שלא מדובר בהטרדה מינית לאחר חקירה מקיפה של נסיבות האירועים״, כתב.
התובעת חויבה בהוצאות של 40,000 שקל (20,000 שקל לכל אחד מהנתבעים).
ב״כ התובעת: עו"ד נזיקין מלי שרגיל
ב״כ הנתבע: עו"ד שלומי וינברג
ב״כ המכללה: עו"ד יצחק טיבי