ביהמ"ש המחוזי בחיפה הגדיל את הפיצוי שיקבלו ראש עיריית קריית מוצקין חיים צורי ורעייתו דפנה צורי, המכהנת כמנכ"לית היכל התיאטרון בעיר, והורה לתושב העיר לשלם להם פיצויים בסך 30,000 שקל, בגין התבטאויות שונות שפרסם נגדם.
הערעורים נסובו סביב 13 פרסומים שפרסם האיש ("המשיב" בהליך), כתגובות בדף פייסבוק שהפעיל יו"ר האופוזיציה במועצת העיר, בהם האשים אותם בשחיתות ונפוטיזם. בית משפט השלום בחיפה מצא לשון הרע בנוגע ל-5 פרסומים, ופסק לזכות צורי פיצויים בסך 5,000 שקל. עם זאת, צורי חויבו לשלם 7,000 שקל לנתבע נוסף (יו"ר האופוזיציה) לאחר שהתביעה נגדו נדחתה.
בני הזוג צורי (המערערים), שיוצגו על ידי עו"ד מוני עזורה, טענו בין היתר כי הפיצוי שנפסק אינו הולם את נסיבות המקרה, וכן כי בית המשפט צריך היה לקחת בחשבון גם כמות הפרסומים, שכן "כמות הופכת לאיכות".
לגבי חלק מהפרסומים נטען כי בית המשפט שגה כשדחה את התביעה לגביהם, שכן מדובר בפרסומים שקריים שהטילו דופי ביושרתם של המערערים בכוונה לעשותם מטרה לשנאה וללעג.
המשיב, שיוצג על ידי עו"ד יעל תותחני, הגיש ערעור משלו. בנוסף הוא טען כי הפרסומים מהווים הבעת דעה וחוסים תחת הגנת תום הלב.
מבחן האדם הסביר
בנוגע להגנת תום הלב, השופטת תמר שרון-נתנאל הבהירה כי לא מספיק שהמפרסם יאמין סוביקטיבית בדברים שפרסם, אלא צריך להוכיח שהפרסום לא חורג מן הסביר בנסיבות העניין.
בהמשך דנה השופטת בפרסומים השונים, ובנוגע לחלקם הגיעה למסקנות שונות מאלה של בית משפט השלום. מתוך 13 הפרסומים, השופטת קיבלה את ערעורם של המערערים לגבי שניים מהם ("הראשון והשני"), כך שנקבע כי 6 מתוכם מהווים לשון הרע.
כך למשל, בפרסום הראשון, המשיב כתב: "בשום מקום בארץ לא משלמים ארנונה על מרפסות פתוחות רק במוצקין. בשביל לרפד לראש העיר צורי את הכיסים". בית משפט השלום סבר כי אמירה שכזו מצויה בגבול הלגיטימי של ביקורת על אנשי ציבור הצריכים לפתח "עור עבה".
בשונה מכך, השופטת שרון-נתנאל סברה כי מדובר בלשון הרע מובהקת, וציינה כי "במבחן האדם הסביר, אמירה לפיה נגבית ארנונה על מנת לרפד לראש העיר את הכיסים, היא, למעשה, אמירה ישירה שראש העיר לוקח לכיסו הפרטי מכספי הארנונה."
גם בנוגע לפרסום השני, לפיו "בשכונת נווה גנים אין תכנון ואין חשיבה וממשיכים לבנות עוד מגדלים ועוד מגדלים ואין חניות והכל פקוק אבל על כל מגדל מעניין כמה צורי מרוויח" – השופטת קבעה כי מדובר בהאשמה בעבירות פליליות (מבלי שהוכחה) המהווה לשון הרע.
לצד זאת, השופטת קיבלה ערעור נגדי שהגיש המשיב לגבי אחד הפרסומים, וקבעה כי הוא מהווה הבעת דעה. לגבי יתר הפרסומים השופטת דחתה את ערעורי הצדדים והסכימה עם בית משפט השלום.
מכאן עברה השופטת לעניין הפיצוי, אשר נגזר תוך איזון בין הזכות לשם טוב מחד לבין חופש הביטוי מאידך, וציינה: "לטעמי, סכום הפיצוי שפסק בית משפט קמא, בענייננו, אינו עומד במבחן של סבירות; הוא נמוך בהרבה מהראוי, על רקע הנסיבות שפורטו לעיל ומחייב התערבות."
בנוסף לפיצוי בסך 30,000 שקל, המשיב ישלם למערערים 5,000 שקל הוצאות.
ב"כ המערערים: עו"ד מוני עזורה
ב"כ המשיבים: עו"ד יעל תותחני
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל