בית המשפט המחוזי דחה לאחרונה ערעור של אדם בן 90 על פסק דין שקבע כי הוא אינו זכאי לקבל מגרש בחולון שרשום על שם אשתו המנוחה, שנפטרה ב-2013. שופטי המחוזי קבעו שהבעל לא הוכיח את טענתו כי הרישום היה פיקטיבי ונעשה משיקולי מס וניכר כי מערכת היחסים בין בני הזוג לא הייתה ״סוגה בשושנים״.
בני הזוג היו נשואים כ-46 שנה ולא היו להם ילדים (בתם היחידה נפטרה בגיל חודש). בשנת 2000 כתבה האישה צוואה בה נישלה את בעלה והורתה כי כל רכושה יעבור לאחיה ואחייניה.
הבעל טען שכ-3 שנים לאחר הנישואין רכש מכספו זכויות במגרש, אך מטעמי נוחות ומס נרשמו הזכויות על שם אשתו המנוחה. לדבריו, לאורך השנים היא הצהירה בפני כל כי המגרש אינו שלה אלא שלו.
הוא הוסיף כי השניים נהגו בהפרדה רכושית מלאה. אשתו לא עבדה והוא פרנס אותה והם חיו בהרמוניה ובזוגיות טובה ורק לאחרה פטירתה גילה כי נישלה אותו.
עוד ציין הבעל כי טרם נישואיהם אשתו הייתה ״פועלת״ בבית חרושת והשתכרה משכורת נמוכה בעוד הוא היה כבר עם תארים ורכוש, כך שאין היגיון שרכשה את המגרש מכספה.
היורשים כפרו בטענות וציינו כי לא בכדי המנוחה נישלה את בעלה. הם סיפרו שהמנוחה הייתה אישה צנועה שעבדה שעות רבות, התקדמה בעבודתה, הסתפקה במועט ולפני נישואיה חסכה את רוב משכורתה, מה שאפשר לה לקנות את המגרש ואף דירה קטנה.
הם הדגישו כי מערכת היחסים בין בני הזוג לא הייתה טובה והבעל לא הבחין במשך יותר משנה כי אשתו חולה בסרטן ואף ניסתה לשים קץ לחייה עקב סבלה.
התביעה נדחתה בבית המשפט למשפחה באפריל 2018. בית המשפט קבע בין היתר כי הבעל לא הוכיח שהכספים ששימשו לרכישת המגרש היו שלו ומדובר ב״גרסה כבושה״ מנוגדת למרשם שהועלתה לאחר 36 שנים.
בערעור שהגיש טען הבעל כי בית המשפט התעלם מראיות שהביא ומשנות הנישואין הרבות שהתאפיינו לדבריו בקשר קרוב, אינטימי, חברי ומכבד.
היורשים הפנו לצוואת המנוחה שם ציינה במפורש כי היא מצווה להם את כל רכושה כולל הזכויות במגרש, מה שמוכיח לדבריהם שהיא חשבה בצדק שהנכס שלה.
משבר אמון
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט ישעיהו שנלר, דחה את הערעור. הוא ציין כי מערכת היחסים בין בני הזוג לא הייתה ״סוגה בשושנים״. ב-2007 המנוחה אף ביטלה ייפוי כוח שאפשר לבעלה לפעול בחשבונה, לאחר שגילתה כי הוא בגד באמונה והוציא סכום נכבד מהחשבון. אירוע חריג זה חייב פעולה מצד הבעל על מנת שלא ״לאבד״ את זכויותיו הנטענות במגרש אך הוא לא עשה מאום והדבר מחזק את המסקנה כי לטענותיו אין בסיס.
עוד נכתב בפסק הדין כי המערער לא הביא ראיות לכך שהוא שילם את התמורה בגין רכישת המגרש. כמו כן, לא הגיוני שבני הזוג התכוונו שהבעל יישאר עם נכסים רבים, כולל דירת המגורים שנרשמה על שמו, והמנוחה תיוותר רק עם סכומי הכסף שהותירה ללא רכוש נוסף.
המערער חויב בהוצאות בסך 15,000 שקל.
השופטים קובי ורדי ועינת רביד הצטרפו לפסק הדין.
ב״כ המערער: עו"ד בתיה אשורי
ב״כ המשיבים: עו"ד ערן דוידוב
עו"ד שי כהן עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל