השופטת יעל הניג קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש אדם שיצא ב-2012 לבלות במועדון ״אלנבי 40״ וחזר עם לסת שבורה. היא קיבלה את טענת הבליין כי הותקף על ידי עובד המקום שהכה אותו בפניו. המועדון הכחיש את התקיפה אך השופטת קבעה כי סרטון האבטחה וראיות נוספות תומכות בגרסת התובע. הפיצוי: 85,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד.
התובע, כיום בו 32, סיפר שלפני כ-8 שנים בילה עם חברו במועדון. לדבריו, בסביבות השעה 5:00 בבוקר התחכך בגבו של עובד המקום שעסק באיסוף כוסות. בעקבות זאת דרש ממנו העובד לצאת מהמועדון ולאחר שסירב ביקש משומר להוציאו. השומר דחף אותו לכיוון היציאה כשהעובד מתלווה אליהם. בדרך נתקלו בחברו והעובד והשומר דחפו את שניהם החוצה.
בשלב מסוים העובד אחז בחברו וכשניסה להשתחרר מאחיזתו הוא חבט בו. בניסיון לעזור לחבר הוא התקרב לעובד שבתגובה שלח אגרוף שהחטיא את פניו. בשלב זה תפס אותו מאבטח שהיה במקום מאחור, והעובד שלח את אגרופו השמאלי ופגע בפניו באזור הלסת.
הנתבעת הכחישה שהעובד הוא שגרם לפציעת התובע. לדבריה, התובע העיד במשטרה שלאחר שקיבל את המכה הייתה סביבו המולה וחברו ניסה למשוך אותו ממנה. אחרי כמה דקות הגיעו אלמונים (שלדעתו באו לעזור לאנשי המועדון) והתנפלו על שניהם, תקפו אותם ובעטו בהם מספר דקות עד להגעת הניידת. לשיטתה, תקיפה זו היא שגרמה לשבר בלסת.
בכל מקרה לטענתה, היה על התובע לסגת ולמנוע את הפגיעה בפניו ויש לייחס לו אשם תורם.
לגיטימציה לאלימות
השופטת יעל הניג מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את גרסת המותקף. היא ציינה שהעובד העיד במשטרה כי הכה את התובע בבוקס לפנים לאחר שהוא וחברו קיללו אותו וירקו עליו. כמו כן האפשרות שהמכה היא הסיבה לשבר בלסת שנגרם לתובע סבירה ביותר.
התובע העיד הן במשטרה והן בהליך הפלילי שהתנהל נגד העובד כי המכה שקיבל מהעובד ״פירקה לו את הלסת״. סברת הנתבעת כי השבר נגרם מהקטטה שהתפתחה אחר כך לא הוכחה. בנוסף, השוטרים שהגיעו לזירה פגשו את התובע כשהוא כבר פצוע בפנים ומדמם.
השופטת הבהירה כי הנתבעת כמפעילת המועדון חייבת לפעול להבטחת שלום המבקרים והלקוחות. חובתה קיימת גם כלפי לקוחות שהוצאו לשטח המגודר שמחוץ למועדון. על הנתבעת לצפות שלא כל הלקוחות שמוצאים מהמועדון ישלימו עם ״גזר הדין״ ושיתפתחו עימותים פיזיים ומילוליים. משכך עליה להכשיר ולהדריך את העובדים להתמודדות במצבים כאלה.
השופטת קבעה שחובת ההדרכה הופרה. מנהל הנתבעת לא הוכיח שהתקיימו הדרכות והציג את העובד כקורבן ואת התובע וחברו כמי שתקפו את המאבטחים במקום.
הרשלנות מתבטאת גם בכך שהעובד החטיא את פניו של התובע בפעם הראשונה ובכל זאת אף אחד מהמאבטחים של הנתבעת שהיו במקום לא טרח להרחיק אותו ממנו, מה שהביא לכך שבסופו של דבר הוא הצליח לפגוע בו.
השופטת דחתה את הטענה כי יש לייחס לתובע אשם תורם והבהירה כי הדבר ישדר מסר של לגיטימציה לאלימות.
בסופו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את התובע בסך של 85,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 19,890 שקל.
ב״כ התובע: עו"ד אהוד דהאן
ב״כ הנתבעת: עו"ד ליאור אפשטיין
עו״ד דוד בן עוליאל עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל