בית המשפט למשפחה בתל-אביב יפו קיבל לאחרונה התנגדות שהגישו ארבעה אחים שנושלו מהצוואה של אמם המנוחה. השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי הצוואה נערכה כאשר המנוחה הייתה תלותית לחלוטין בשתי בנותיה, מבודדת מיתר בני המשפחה ומוצפת במסרים שליליים וכוזבים מצד הבנות, ששכנעו אותה שהבנים זוממים לגזול את רכושה ולהרוג אותה. זאת, לצד מעורבות מחשידה של השתיים בעריכת הצוואה, מעידים שהיא לא מבטאת את רצונה החופשי של המנוחה.
ב-2013 אושפזה המנוחה בעקבות חשד לאירוע מוחי. זו הייתה נקודת המפנה ביחסים בין ילדיה, שהתפצלו לשני מחנות: האחיות נגד האחים.
מיד לאחר שחרורה מבית החולים, אחת הבנות העבירה את האם לגור אצלה ומשלב זה היא ואחותה החלו לטפטף מסרים שליליים על ארבעת האחים והרחיקו אותם ממנה.
באותה תקופה, הבנות הפגישו את המנוחה עם עורכת דין שערכה עבורה צוואה לטובתן. כשנה לאחר מכן האם הלכה לעולמה בגיל 78 והן ביקשו לקיים את הצוואה, אך הבנים הגישו התנגדות וביקשו צו ירושה.
הבנים טענו כי אמם הביעה לאורך כל חייה רצון לחלק את הרכוש שווה בשווה בין ילדיה והשינוי הקיצוני חל רק לאחר שעברה להתגורר אצל אחותם.
הם העלו שתי טענות מרכזיות כנגד הצוואה: האחת, כי אמם לא הייתה כשירה. השנייה, כי אחיותיהם השתלטו עליה ושטפו את מוחה.
שינוי קיצוני
השופטת סנונית פורר דחתה את הטענה הראשונה. היא קבעה כי הראיות שהונחו בפניה, בהן חוות דעת רפואיות, העידו כי אף שהמנוחה סבלה מבעיות פיזיות ומירידה קוגניטיבית, במועד עריכת הצוואה היא עדיין הייתה כשירה לבצע פעולות משפטיות.
עם זאת, השופטת קבעה כי מצבה הרפואי והנפשי משליך על הטענה הנוספת, שהתקבלה. "הגם שהמתנגדים לא ביססו עילה עצמאית של היעדר כשרות המנוחה לצוות, הראיות והעדויות שהביאו אשר הציגו את החוטים השונים אשר יצרו את מציאות חייה של המנוחה בתקופה שלפני, אחרי ובעת עריכת הצוואה, העלו תמונה המשקפת את השפעתן הבלתי הוגנת של הבנות ועל אי עריכת הצוואה באומד דעת חופשי", נכתב.
השופטת קבעה כי הוכח שהצוואה נערכה כשהמנוחה הייתה תלותית לחלוטין בבנותיה, מבודדת מיתר בני המשפחה ומוזנת ממסרים שליליים ומידע כוזב על בניה, ובכלל זה שהם מנסים לגזול אותה ואף להרוג אותה.
השופטת ציינה כי באותה תקופה חל, בעידוד הבנות, שינוי קיצוני ביחסה של האם לבניה, ומקשר חם וקרוב הם הפכו בעיניה לאויבים. השופטת שוכנעה כי הבנות הן שגרמו לאם להאמין שהבנים רוצים להזיק לה, וכי השתיים ניצלו את בדידותה ואת תלותה המוחלטת בהן כדי להשפיע עליה לערוך צוואה לטובתן.
השופטת הוסיפה כי גם הנסיבות יוצאות הדופן של עריכת הצוואה הטילו "צל כבד על רצונה החופשי". כך, הבנות בחרו שהמפגש יתקיים בבית האם אף שלא התגוררה בו כדי לשוות לו נופך ניטרלי. כך גם המעורבות שלהן מול כל הדמויות הקריטיות: עורכת הדין, עדת הצוואה והפסיכוגריאטר שבדק את המנוחה. למעשה, אף שלא נכחו בפגישה נוכחותן הייתה מורגשת בכל, והשפעתן ניכרת במיוחד מסרטון עריכת הצוואה שממנו עלה כי המנוחה הייתה פאסיבית, לא שאלה שאלות ואישרה כל מה שנאמר לה.
לפיכך, ההתנגדות התקבלה. השופטת פסלה את הצוואה והורתה להוציא צו ירושה. הבנות חויבו בהוצאות משפט גבוהות של 58,500 שקל.
ב"כ הבנות: עורך דין שמואל כהן
ב"כ הבנים: עו"ד דיקלה טוטיאן זייד
עו"ד שמעון חזן עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל