השופט הבכיר מנחם (מריו) קליין מבית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שנפצעה כשנפלה לבור ביוב לפני כ-3 שנים. התאונה התרחשה כשהאישה צעדה בחניון שנמצא בשטח פרטי בדרכה לבלות ב״טברנה של קריספיס״ בחולון. השופט הבהיר כי בור ביוב הוא מפגע בעל פוטנציאל נזק גבוה והאחריות מוטלת על כלל המעורבים.
התובעת סיפרה שבמרץ 2016 בשעת ערב מאוחרת יצאה לבלות במסעדה ונפלה לבור ביוב שלא היה סגור כראוי.
היא ציינה כי בהגיעה לאזור הופנתה על ידי מנהל המסעדה לכיוון החניון הצמוד למקום. לאחר שבן זוגה החנה את הרכב היא יצאה ממנו, סגרה את הדלת והתחילה להתקדם לכיוון המסעדה. המקום היה חשוך. לפתע היא דרכה על בור ביוב, המכסה התהפך והיא צנחה עם חצי הגוף השמאלי לתוך הבור.
לשמע זעקותיה מנהל המסעדה הגיש לה עזרה ראשונה ובהמשך אף הפנה אותו למבטחת המקום (״מגדל״). הוא הסביר לה שהוא משתמש בבור כדי לנקז את מי הגשמים המצטברים בשטח החניון אך לטענתה מדובר היה בבור ביוב מלא שרצים וצואה.
לדבריה, העירייה התרשלה כלפיה כשלא תחזקה את הבור בצורה תקינה אף שהייתה מודעת לבעיות הביוב הרבות האזור. עוד לטענתה, בעלי המסעדה נהגו ברשלנות בכך שלא דאגו להסיר את המפגע כדי למנוע פגיעה של מבקרים.
הנתבעות העבירו את האחריות מאחת לשנייה. העירייה טענה כי מדובר בשטח פרטי כך שהאחריות מוטלת על בעל השטח.
בעלי המסעדה, ששוכרים את המקום, טענו כי מדובר בתאונת דרכים שכן התובעת נפלה לבור כשיצאה מהרכב של בן זוגה. לחילופין, הם ציינו כי הנתבע הנכון הוא בעל הנכס מאחר שהוא זה שהתקין את בורות הניקוז. הם שיגרו כלפיו הודעת צד ג׳.
בעל השטח טען מצדו כי מפעילי המסעדה פנו אליו בעניין חיבור תשתית הניקוז למערכות ביוב בבניין. לדבריו, הם אלה שליוו את עבודות הניקוז והיה עליהם לוודא כי בעל המקצוע לא השאיר מפגעים במקום.
אחריות לביבים
״הנתבעות כולן הפרו את חובת האחריות כלפי התובעת ויכלו לצפות את הנזק שהתממש״, כתב השופט קליין וקיבל את התביעה. הוא ציין כי התובעת הותירה רושם אמין ויש לקבל את גרסתה בקשר לנסיבות נפילתה.
השופט דחה את טענת הנתבעות כי מדובר בתאונת דרכים, לנוכח מיקום הבורות בצמוד למדרכה והעובדה שהתובעת הלכה מספר צעדים לאחר שיצאה מהרכב ולפני שנפלה.
השופט הדגיש כי אחריותה של רשות מקומית לביבים שבשטחה מעוגנת בחוק הרשויות המקומיות וזוהי חובתה לדאוג לתקינותה של מערכת הביוב שבתחום שיפוטה.
עוד הוא קבע שבעלי המסעדה ובעל הנכס אחראים כלפי התובעת מאחר שהיא ביקרה במקום לא כ״מסיגת גבול״.
השופט הדגיש כי בור מהווה מכשול בעל פוטנציאל נזיקי גבוה ולא מצא לנכון להטיל על התובעת אשם תורם.
על הפסדי שכר וכאב וסבל פסק לטובתה השופט 38,000 שקל שישולמו על ידי העירייה (10,000 שקל), בעלי המסעדה (10,000 שקל) ובעל הנכס (18,000 שקל). עוד נפסקו לטובתה שכ״ט עו״ד בשיעור 23.4% מהפיצוי, והוצאות משפט.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד אופיר בן דוד עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל