בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה תביעת נזקי גוף שהגיש רתך אשר נפגע בתאונת עבודה בנמל אשדוד, נגד החברה מטעמה עבד. במוקד התביעה – טענת הרתך לפיה תבנית ברזל כבדה מאד ששימשה אותו לביצוע עבודתו, נפלה על רגלו ומחצה אותה בגלל רשלנות החברה. השופטת ישראלה קראי-גירון כתבה שהתאונה התרחשה עקב בחירה בשיטת עבודה לא זהירה מצד החברה, כך שהאחריות לתאונה ולנזקי התובע – מוטלת עליה.
התאונה אירעה באפריל 2018, על סיפון דוברה (כלי שיט להובלת מטענים) בנמל אשדוד. הים היה סוער והיו בו גלים גבוהים שגרמו לתנודות בדוברה. התובע (49) וחבריו לעבודה עבדו באותם זמנים על פרויקט להצבת עמודים בקרקעית הים, לצורך קשירת אוניות אליהם. העמודים הוצבו באמצעות תבנית שמורכבת משני קירות ברזל ותקרת רשת מחוררת, דרכה מושחלים העמודים, וזאת כדי להבטיח שהם מונחים בצורה אנכית בעומק הים. משקלה של התבנית כעשרה טון.
לקראת סיום העבודה התבקש התובע לפרק את התבנית, על ידי חיתוכה באמצעות ברנר. מסיבה מסוימת הפעולה נכשלה ומנהל העבודה מטעם הנתבעת הגה תכנית חלופית שחייבה נפילה של חלקי התבנית הכבדה אל תוך הדוברה. ואולם מסיבה שאינה ברורה, ומבלי שקיבל פקודה כלשהי ממנהל העבודה – החל המנופאי בביצוע התכנית. כתוצאה מכך קיר התבנית נפל על רגלו הימנית של הרתך ומחץ אותה.
בפברואר 2020 הוגשה התביעה לבית המשפט במסגרתה טען הרתך שהאחריות לתאונה רובצת על החברה שהעסיקה אותו. בין היתר סיפר התובע שנזקי התאונה מגבילים אותו בחיי היום יום, וכי הוא סובל מכאבים ומפחדים לדרוך על רגלו הפגועה. בתחום הנפשי סיפר הרתך שמצבו בכי רע, והוא סובל מדיכאון וחרדות שמצריכים ממנו מעקב פסיכיאטרי ותרופות.
מנגד טענה החברה שהיא סיפקה לתובע סביבת עבודה בטוחה ותקנית, כך שאין לה אחריות לתאונה. לגרסתה התובע לא נשמע להוראות הבטיחות שחייבו אותו להתרחק ממקום נפילת התבנית, ובכך למעשה הביא את התאונה על עצמו.
עבדו תחת לחץ
אבל השופטת קראי-גירון לא השתכנעה מהדברים. "שוכנעתי כי התאונה אירעה כתוצאה מבחירה בשיטת עבודה לא זהירה ומהעדר פיקוח מספיק על אופן ביצוע העבודה, והעדר דאגה ופיקוח מספיקים באשר לשיטת יצירת קשר עם כל הגורמים המעורבים בביצוע העבודה, לרבות האתת והמנופאי", כתבה.
לדברי השופטת טענת ההגנה המרכזית, לפיה הרתך הפר את הוראות הבטיחות ותרם לקרות התאונה – לא הוכחה. היא כתבה שלא הובא בדל ראיה לתמוך בטענה זו, כאשר מנגד קיימות ראיות בשפע הסותרות אותה.
בתוך כך השופטת ציינה שפרויקט הצבת העמודים בוצע בלחץ של זמן, באופן שאילץ את הנתבעת ביום התאונה לנקוט שיטת עבודה ספונטנית ובלתי זהירה על מנת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי המזמין. לדבריה במקום 90 יום במקור, חויבו הפועלים לסיים את הפרויקט תוך 40 יום.
עוד קבעה השופטת שאין מקום להטיל אשם תורם על הרתך, שביצע במדויק את שהוטל עליו כך שאין לו אשמה בהשתלשלות המקרים המצערת.
היא קבעה שנזקיו מסתכמים ב-3,078,202 שקל, בהם נדרשת החברה לשאת בניכוי תגמולי ביטוח לאומי שהוא מקבל בעקבות התאונה. בנוסף חויבה הנתבעת לשאת בשכ"ט עו"ד התובע, בסך 615,640 שקל, וכן בהוצאות משפט.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד גיא ורט עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.