בית הדין לעבודה בתל אביב הכיר לאחרונה באופה שסבל ממחלת ריאות כנפגע עבודה. האופה, שנפטר לפני מתן פסק הדין בתביעה שהגיש, עבד במשך עשרות שנים במאפייה ונחשף כל יום לקמח ועשן שנפלט מתנורים, לקה במחלת ריאות כרונית המורכבת מאסתמה ומחלות נוספות. ביטוח לאומי טען שהמחלה קשורה להיותו מעשן כבד וסירב להכיר בפגיעה בעבודה, אך השופטת דגית ויסמן קבעה בהתבסס על חוות דעת רפואית שלמרות העישון, האסתמה שנגרמה מהחשיפה לקמח ועשן תנורים הייתה החלק העיקרי במחלת הריאות של התובע.
האופה, יליד 1947, עבד במשך כ-30 שנה כשכיר ועצמאי במאפייה משפחתית. שישה ימים בשבוע, עשר שעות בממוצע כל יום, הוא נחשף לכמויות גדולות של קמח, עשן וחום שנפלטו מהתנורים. בנוסף, הוא היה מעשן כבד.
לימים, חלה במחלת ריאות כרונית, ובשנת 2017 הוא הגיש תביעה בבית הדין לעבודה נגד המוסד לביטוח לאומי וביקש להכיר במחלת הריאות ממנה סבל כפגיעה בעבודה.
בית הדין מינה מומחה רפואי שקבע בין היתר שהתובע סבל מאסתמה תעסוקתית – שנגרמה מתנאי העבודה – עקב רגישות לאבק הקמח ותגובה דלקתית אלרגית של דרכי הנשימה, וממחלות ריאות (COPD ואמפיזמה) שנגרמות בעיקרן מעישון. המומחה ציין שהאסתמה הייתה מחלתו העיקרית וישנה סבירות של למעלה מ-50% לקשר סיבתי בין המחלה לעבודה.
התובע ביקש לקבל את התביעה על סמך חוות הדעת.
ביטוח לאומי לעומת זאת התנגד לקביעה וביקש למנות מומחה אחר. נטען, כי המומחה התבסס על נתון שגוי שלפיו התובע עישן במשך 20 שנה בלבד, והתבצר בעמדתו גם לאחר שהופנה לרישום שמוכיח כי התובע עישן במשך 60 שנה.
עוד טען הביטוח הלאומי כי המומחה הסיק שמחלת התובע התפתחה על רקע רגישות לקמח, למרות שלא בוצעה בדיקה מתאימה לביסוס הקביעה שסבל מרגישות כזו. לבסוף נטען שלא הוכח קשר סיבתי בין מחלת התובע לתנאי עבודתו.
ליקוי דומיננטי
השופטת ויסמן ציינה בפתח דבריה כי התובע נפטר לפני מתן פסק הדין, ושלחה תנחומים למשפחתו.
היא אימצה את מסקנות המומחה וציינה שחוות דעתו מבוססת על חומר רפואי רב, והעובדה שעמדתו נשארה דומה גם לאחר שהוצג לו רישום בודד שלפיו האופה עישן 60 שנה אינה מלמדת על כך שהוא מקובע בדעתו.
השופטת דחתה את טענת הביטוח הלאומי שקביעת המומחה לפיה חשיפה לתנורים תרמה למחלת האמפיזמה (שנגרמת בדרך כלל מעישון) היא ספקולטיבית, וקבעה שמסקנת המומחה מנומקת ומבוססת על שילוב תנאי עבודתו של התובע וניתוח הנתונים והבדיקות מתיקו הרפואי.
היא סיכמה שאמנם לא כל ליקוייו של האופה נבעו מתנאי העבודה והוא אכן היה מעשן כבד, אולם המומחה היה מודע לכך וקבע שהאסתמה התעסוקתית הייתה הליקוי הדומיננטי.
לפיכך התביעה התקבלה ונקבע שיש להכיר במחלת האופה כפגיעה עבודה.
ביטוח לאומי חויב בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 שקל ובהוצאות משפט.
ב"כ התובע: עו"ד חיים דויד
ב"כ המוסד לביטוח לאומי: עו"ד עדי וידנה
עו"ד אולניק לינוי עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל