בית משפט השלום בקריות קיבל לאחרונה תביעה שהגישה מורה לשעבר נגד המועצה המקומית משגב ומשרד החינוך. המורה נפגעה כשנכנסה לאחת הכיתות ב-2015, מעדה ונחבלה בצווארה. בית המשפט קבע כי התאונה התרחשה בשל הסף המוגבה של הכיתה שיצר סיכון בלתי סביר. המורה נותרה עם נכות פיזית ונפשית משמעותית ולא שבה ללמד מאז.
המורה סיפרה שבביום התאונה ביקשה להיכנס לכיתת האמנות על מנת ליטול אקדח דבק חם לתליית "לוח פעיל" שהכינה בביתה יום קודם. כיתת האמנות ממוקמת במעין מקלט שהוא מרחב מוגן בעל שתי כניסות אשר בכל אחת מהן דלת ברזל.
לטענתה, היא נכנסה לכיתה מאחת הכניסות במטרה ליטול את הציוד שהיה דרוש לה לפעילות וכאשר ביקשה להשיבו, נכנסה מהכניסה האחרת אשר הייתה קרובה יותר. בשלב זה היו ידיה עמוסות ציוד בכניסה לכיתה היא נתקלה בסף הדלת שהיה מוגבה כ-83 מ״מ מהרצפה, מעדה ובשל תנופת ההליכה "עפה" קדימה וצווארה נחבט בשולחן שהיה ממוקם סמוך לכניסה לכיתה.
היא פונתה באמבולנס למרכז הרפואי לגליל בנהריה, שם אובחן כי היא סובלת מדימום וכן משברים ובצקת בבית הדיבור. היא סבלה מקוצר נשימה והייתה בטיפול נמרץ 9 ימים. בהמשך עברה ניתוחים אך קולה נותר צרוד וקשה להבנה.
הפגיעה הובילה לנכויות משמעותיות במספר תחומים והיא לא שבה למעגל העבודה ויצאה לפנסיה מוקדמת.
הנתבעות טענו שהתובעת הכירה את המקום ואף אם לא מדובר היה בכיתה בה לימדה בדרך כלל, הרי שהיא שהתה בה מספר פעמים בעבר והיה עליה להיזהר. הן ציינו כי אין מדובר בתלמיד שובב, אלא באישה מבוגרת אשר "חייבת לשים לב לתנאי המעבר".
הן הוסיפו כי הסף המוגבה הוא בגדר חובה כשמדובר בדלת הממ״ד שכן מטרתו להשיג אטימה מלאה של החדר במקרה חירום.
מכשול ממשי
סגן נשיא בית משפט השלום בקריות, השופט יוסי טורס, הבהיר כי כניסה לחדר אמורה להיות בעלת מעבר חופשי ובטוח, לא כל שכן במקום ציבורי בו עושים שימוש אנשים רבים, וקל וחומר בכניסה לכיתה. סף כניסה בגובה של מעל 8 ס"מ הוא מכשול ממשי המסכן את מי שמבקש להיכנס לכיתה – תלמידים, מורים ומבקרים.
הוא הוסיף כי כי על אף שהסף המוגבה מתחייב בתקן, קיימת חובה להקטין את הסכנה שהוא יוצר.
עוד כתב השופט כי ניתן היה למנוע את הסכנה באמצעים פשוטים וסבירים כמו הוספת רמפה ושילוט מתאים. יתר על כן, בחוזר מנכ״ל משרד החינוך נקבע במפורש כי יש להתקין במרחבים המוגנים רמפה בזווית של 8 מעלות הניתנת לפירוק משני צידי הכניסה.
השופט קבע שאת רוב האחריות (75%) יש להטיל על המועצה המקומית ואת היתר (25%) על משרד החינוך.
ביחס לנזק קבע השופט שהתובעת נותרה עם נכות תפקודית של 65% ופסק לטובתה פיצוי בסך 1,324,160 שקל. לאחר ניכוי תגמולי ביטוח לאומי חויבו הנתבעות לשלם לתובעת 420,817 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בשיעור 23.4% והוצאות.
ב״כ התובעת: עו"ד י. נחשון ואח'
ב״כ המועצה המקומית: עו"ד יורם קמין ואח'
ב״כ משרד החינוך: עו"ד אלמאדי
עו"ד אורן גדות עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל