ב-2014 רכשה אישה, עורכת דין במקצועה, רכב מרצדס משומש מחברה לייבוא אישי של רכבים ורכבי יוקרה שהתחייבה לייבא אותו עבורה מארה״ב. בתביעת פיצויים שהגישה נגד החברה היא טענה שהרכב שסופק לה שונה מזה שהובטח והגיע באיחור. בית משפט השלום דחה את תביעתה ולאחרונה פסק השופט דורון חסדאי מבית המשפט המחוזי כי אין עילה להתערבות בתוצאה.
בכתב התביעה שהועמד על סכום של 158,000 שקל, טענה האישה כי החברה התחייבה למסור לה את הרכב בתוך 60 יום אך בפועל הוא נמסר לה באיחור של 5 חודשים. עוד היא טענה כי הרכב שקיבלה היה שונה מזה שעליו סוכם. היא ציינה מספר ליקויים כמו חוסר אפשרות לכייל את תחנות הרדיו לאלה הנהוגות בישראל ומד ״ספידומטר״ גבוה ממה שהובטח. בנוסף לטענתה, לא נמסרו לה רישיון רכב קבוע וכרטסת טיפולים.
החברה טענה מנגד כי לא היה כל איחור במסירת הרכב. היא דחתה את הטענה שהרכב שסופק היה שונה מזה שהובטח וטענה כי התובעת יכלה לבטל את ההסכם אך בחרה להמשיך ולקיימו.
במקביל הגישה החברה תביעה נגד הרוכשת בטענה כי הפרה את התחייבותה להעביר לבעלותה ג׳יפ שלה כחלק מהתמורה.
בבית משפט השלום בתל אביב נדחתה תביעת הרוכשת והתקבלה תביעת החברה. בין היתר צוין בפסק הדין כי בהסכם התחייבה החברה ״לעשות כל מאמץ״ לייבא את הרכב בתוך 60 יום ולא הייתה התחייבות קטגורית בעניין.
עוד נפסק כי אמנם המרצדס שסופקה לרוכשת הייתה שונה מזו שהובטחה אך היא לא הראתה כי נגרם לה נזק כלשהו. נקבע כי הנזק היחיד שנגרם הוא הזמן שנאלצה התובעת להשקיע ברישוי הרכב. בית המשפט אמד נזק זה ב-5,000 שקל אך במקביל חייב את התובעת לשלם לחברה 56,600 שקל בגין שווי הג׳יפ, בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 12,000 שקל.
האישה (שייצגה את עצמה) ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל אביב. היא טענה שהיה מקום לפצות אותה על ההפרש בין שווי הרכב שהובטח לה לבין שוויו בפועל ולפסוק לטובתה פיצוי על עוגמת הנפש והפרת ההסכם.
החברה, שיוצגה על ידי עוה״ד גיל זיסר ומיכל שי זמיר, טענה מנגד כי הערעור מושתת רובו ככולו על טענות עובדתיות שנדחו על ידי בית המשפט ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור. החברה הדגישה כי סופק לאישה רכב זהה והיא עצמה ביקשה להסתמך על ההסכם ודרשה את קיומו ואכיפתו.
לא מצדיק התערבות
השופט דורון חסדאי דחה את הערעור. הוא קבע כי המערערת לא הוכיחה נזקים כלשהם שנוגעים להפרש השווי של הרכב שקיבלה לעומת זה שהובטח. עוד הוא פסק כי אין הוכחה לעלות תיקון הרדיו, בין היתר מאחר שהמערערת לא תיקנה את הרדיו בפועל והסתפקה בהצגת הצעת מחיר בלבד.
זאת ועוד, התנהגות המערערת מלמדת שהעסקה לא בוטלה על ידה אף שנמסר לה רכב מרצדס אחר. הוא גם קבע שהמערערת לא עמדה בנטל להוכיח שהאיחור במסירת הרכב מקים לה זכות לפיצוי על פי ההסכם.
השופט הוסיף כי המערערת לא תבעה פיצוי מוגדר על עוגמת נפש ודחה את תביעתה גם ברכיב זה. הוא סיכם כי פסק דינו של בית המשפט אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות.
לפנים משורת הדין לא ניתן צו להוצאות.
ב״כ המערערת: בעצמה
ב״כ המשיבה: עוה״ד גיל זיסר ומיכל שי זמיר
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל