בית משפט המחוזי בירושלים הורה לאחרונה למשרד הפנים להעניק לקשישה אזרחית רוסיה מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. משרד הפנים דחה את בקשת האישה שטענה כי היא מבוגרת וחולה ואין מי שידאג לה ברוסיה. ערר שהגישה בבית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל נדחה גם הוא בנימוק שיש לה שם גב כלכלי ובני משפחה נוספים. אבל שופטת המחוזי עינת אבמן-מולר התרשמה שטענות המערערת כי אין לה קשר עם בנה ברוסיה והוא לא יכול לדאוג לה גובו בראיות, ומצבה הבריאותי לא פשוט והיא זקוקה להשגחה.
הקשישה (79) הגיעה לישראל באשרת תייר ב-2010 כדי לבקר את בתה, אזרחית ישראלית. ב-2011 הגישה הבת בקשה למתן מעמד לאימה מכוח נוהל "הורה קשיש" של רשות האוכלוסין וההגירה. היא טענה שאין מי שידאג לה ברוסיה כיוון שבנה שמתגורר שם אלכוהוליסט. הבקשה וערעורים עליה נדחו באופן סופי ב-2013 בנימוק שיש לקשישה בן נוסף בחו"ל והיא הופנתה להגיש בקשה למעמד "מטעמים הומניטריים".
אלא שגם בקשה זו נדחתה סופית בשנת 2019 בטענה שהקשישה לא הוכיחה שאין לה קשר לבנה, ומצבה הרפואי אינו מצדיק מתן מעמד בישראל. נטען שהיא יכולה להסתדר בחו"ל שם שיש לה דירה, פנסיה וקרובי משפחה.
ערעור שהגישה לבית הדין לעררים בירושלים נדחה ב-2020 ונקבע שלא נפל כל פגם בהחלטת רשות האוכלוסין וההגירה.
על החלטת זו הגישה האישה ערעור לבית המשפט המחוזי.
קביעת הרשות לא מוסברת
השופטת אבמן-מולר קיבלה את הערעור. היא הסבירה שטענות המערערת כי בנה שחי ברוסיה אלכוהוליסט, השתלט על ביתה וכספה והתעלל בה נפשית לפני שהגיעה לישראל, נטענו על ידה בעקביות לאורך כל ההליכים. בנוסף, טענות אלו גובו בראיות כמו אישור שמעיד שהבן מצוי בטיפול מרפאת סמים עקב התמכרותו, אישור פתיחת תיק פלילי נגדו ברוסיה, דו"ח חוקר פרטי ששכרה המערערת שפרט את מצב הבן ותנאי מחייתו, ודו"ח המעיד על שריפה שאירעה בדירתה ברוסיה.
בנוסף, מחוות הדעת הרפואית שהציגה עולה שהיא סובלת משורה של בעיות בריאותיות, אינה מסוגלת לבצע פעולות מסוימות וזקוקה לסיוע והשגחה.
השופטת ציינה שקביעת רשות האוכלוסין כי המערערת לא המציאה הוכחות לכך שאין לה קשר עם בנה אינה מוסברת, שכן המערערת הציגה ראיות אובייקטיביות ביחס לבנה וההחלטה אינה מתמודדת עם ראיות אלו.
השופטת ציינה שגם בית הדין לעררים בפסק דינו מ-2020 שאישר את ההחלטה, לא התייחס לראיות וקבע שהיא יכולה לחזור לדירה אחרת ברוסיה ובני משפחה אחרים שם יוכלו לסייע לה שם. כלומר, טענת המערערת שאין לה קשר עם בנה והוא לא יכול לסייע לה הוכחה. לכן, ציינה השופטת, אין לקבל את הקביעה שהמערערת לא הוכיחה זאת.
בנסיבות אלו, קבעה השופטת שברור שבנה של המערערת אינו יכול לשמש לה משענת ותמיכה לעת זקנה, אלא להיפך, ולאור גילה המתקדם ובעיותיה הבריאותיות יש לאפשר לה לשהות לצד בתה בישראל.
השופטת הורתה לרשות האוכלוסין להעניק לה אשרה.
רשות האוכלוסין תשלם למערערת הוצאות בסך 7,500 שקל.
ב"כ המערערות: עו"ד א' אפטקמן
ב"כ המשיב: פרקליטות ירושלים-אזרחי
עו"ד אורי שבתאי עוסק/ת ב- חוקתי ומנהלי
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.