מחלוקת בין חברת הפניקס לבין צעיר שנפגע ברגלו בשאלה האם הנזק נגרם בתאונת דרכים או באירוע ספורט הוכרעה לאחרונה לטובת הצעיר. בית משפט השלום בהרצליה קיבל את גרסתו כי נפל משאית גרר לאחר שהעמיס עליה טרקטורון וכי האירוע מהווה ״תאונת דרכים״ כהגדרתה בחוק.
בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים סיפר הצעיר כי ביום התאונה השתתף במרוץ שליחים באזור הצפון. בסיום המרוץ התבקש להעלות את טרקטורון הרינג׳ר שלו למשאית גרר שבוטחה בחברת הפניקס. לאחר שהעמיס את הרינג׳ר רצה לרדת אך החליק ונפל מהרמפה שהייתה לטענתו רטובה.
התובע הוסיף כי בעקבות הנפילה נחבל קשות ברגלו ופונה למיון בית החולים ״העמק״. לדבריו, עד היום הוא סובל מכאבי תופת וצליעה והוא מתקשה בהליכה ועמידה ממושכת ובנשיאת משאות כבדים.
הנתבעת הכחישה שהתובע נפגע בתאונת דרכים וטענה כי הוא נחבל באירוע הספורט. היא התבססה על כך שבתעודת חדר המיון סווג האירוע כ״תאונת ספורט״ ושהרופא שטיפל בתובע בשטח כתב כי הוא נפל במהלך תחרות ריצה.
הנתבעת הוסיפה כי אמנם בבית החולים ״הלל יפה״ אליו פונה התובע מבית חולים ״העמק״ נכתב כי הוא נפל ממשאית אך ייתכן שבפרק הזמן הזה הוריו, שהצטרפו אליו, אמרו לו לשנות את גרסתו.
כמו כן, אף אם התובע נפגע בירידה מהמשאית, מדובר בנפילה שאירעה כחלק מטעינה ולכן החוק לא חל. הנתבעת הדגישה עוד כי בנסיבות המקרה לא התקיים אותו ״סיכון תחבורתי״ העומד בבסיס חוק הפיצויים.
טענה ספקולטיבית
אך השופט יוסי ברכיה קיבל את התביעה. הוא כתב שעדות התובע השאירה רושם אמין ונתמכה בעדות חברו שנכח במקום התאונה. הוא ציין בנוסף כי סיווג האירוע ברישומי בית החולים לא בהכרח צריך להשפיע.
השופט הוסיף כי רישומי בית החולים ״הלל יפה״ בהם נכתב כי התובע נפל ממשאית ונחבל ברגלו מתיישבים עם עדותו. לדבריו, טענת הנתבעת כי השינוי בגרסה נעשה בהשפעת הורי התובע ספקולטיבית ולא סביר שבאותו זמן סיווג התאונה היה בראש דאגתם.
באשר לשאלה האם מדובר בתאונת דרכים הבהיר השופט שמצד אחד החוק כולל נזקים שנגרמו במהלך כניסה לרכב או ירידה ממנו אך מצד שני הוא מחריג מצבים של פריקה וטעינה כשהרכב עומד. לדבריו, הפסיקה קבעה שבמקרה של ״התנגשות״ בין ההוראות האפשרות המקיימת את החוק גוברת. בנסיבות אלה ומאחר שהנזק נגרם במהלך ירידה מהרכב קבע השופט שיש להכיר באירוע כתאונת דרכים.
באשר לנזק, השופט קיבל את עמדת המומחה הרפואי שמונה מטעם בית המשפט שלפיה נכותו האורטופדית של התובע עומדת על 19%. עוד הוא קבע שלפגיעה יש השפעה על תפקוד התובע ופוטנציאל ההשתכרות שלו.
בסיכומו של דבר חייב השופט את הנתבעת לפצות את התובע ב-326,265 שקל על הפסדי שכר ופנסיה, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. הנתבעת חויבה בנוסף בשכ״ט עו״ד בשיעור 13%.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד ואיל אבו יוסף עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל