בית משפט השלום בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של אישה שנפגעה במעלית במלון ״אלכסנדר״ בתל אביב. בפסק הדין נקבע כי המלון התרשל כשלא טיפל בבעיית הפרש גבהים שהייתה במעלית. אחריות מסוימת הוטלה גם על חברת השירות של המעלית והנפגעת עצמה.
התובעת סיפרה שמהעלית אליה נכנסה לא הייתה תקינה ועצרה כ-10-20 ס״מ מתחת למפלס הכניסה וכתוצאה מכך היא מעדה ונפלה לתוכה. היא שברה את כף רגל ימין, נזקקה לכיסא גלגלים למשך חודש וסובלת מאז מכאבים ומגבלות שונות. מומחה מטעם בית המשפט קבע שהיא נותרה עם נכות אורתופדית של 10%.
לטענתה, המלון והמבטחת שלו, ״הפניקס״, אחראים לפצות אותה על הנזק.
המלון הכחיש שהוא אחראי לתאונה. לדבריו, לא הוכח כי הייתה תקלה במעלית בזמן התאונה ואם אכן היה מפלס המעלית נמוך ממפלס רצפת הקומה, מדובר לכל היותר בסנטימטרים בודדים. לשיטתו, הפרש גבהים מסוים בכניסה למעלית זה מצב תקני ונורמלי.
לחילופין הוא טען כי לתובעת אשם תורם מלא לתאונה מאחר שנכנסה למעלית לפני שהגיעה עד הסוף למפלס.
במקביל שיגר המלון הודעת צד שלישי לחברה שנתנה שירותי אחזקה למעלית, על-רד הנדסת מעליות, ולמבטחת שלה ״הראל״. לדבריו, החברה לא דאגה לתקינות המעלית, לא התריעה על קיומם של פגמים ולא נתנה הנחיות בקשר לתחזוקתה.
חברת האחזקה טענה כי היא מילאה את כל החובות המוטלים עליה כנותנת שירות למעלית, כולל בדיקתה על ידי בודק מעליות מוסמך. עוד טענה החברה כי התובעת לא הוכיחה מה היה הפרש הגבהים בין מפלס המעלית למפלס הקומה ודי בכך כדי לדחות את התביעה.
סיכון בלתי סביר
השופטת מיכל הירשפלד מבית משפט השלום בירושלים ציינה כי מסרטון האבטחה עולה בבירור שהתובעת מעדה עקב הפרש גבהים כלשהו שהיה בין מפלס המעלית למפלס הקומה כשהתחילו להיפתח הדלתות.
היא הוסיפה כי סביר להניח שמדידה מדויקת של ההפרש לא היה הדבר הראשון שהתובעת חשבה עליו אחרי הנפילה.
השופטת קבעה כי קיומו של הפרש גבהים בין רצפת המעלית לרצפת הקומה, כשדלת המעלית פתוחה, מהווה סיכון בלתי סביר.
לדבריה, גם אם במועד התאונה לא הייתה תקלה ספציפית במעלית ופעולתה תאמה את הוראות התקן החל בעניין, אין בכך כדי לפטור את המלון מחובת הזהירות המוטלת עליו. כך למשל, הוא יכול היה להציב במקום שלטי אזהרה או להקליט אזהרה לנכנסים למעלית.
בנוסף, מחומר הראיות עולה שמדובר במעלית ישנה שבתקופה שקדמה לתאונה סבלה ממספר רב של תקלות, חלקן בעיות בפילוס, אך המלון לא הוכיח שזימן טכנאי של חברת השירות לטפל בכך.
עם זאת, השופטת קבעה שהיה על התובעת לשים לב למדרך רגליה ויש לייחס לה אשם תורם מסוים. במקביל, קיבלה השופטת את ההודעה לצד ג׳ וקבעה כי גם לחברת השירות אחריות מסוימת לנזק שכן היא לא ביצעה את מלוא הטיפולים התקופתיים ולא הזהירה את אורחי המלון מהסכנה האורבת להם במעלית.
בסיכומו של דבר פסקה השופטת כי בניכוי אשם תורם של 15% ותגמולי הביטוח הלאומי על המלון לפצות את התובעת ב-134,000 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 20%. חברת השירות חויבה לשפות את המלון ב-25% מהסכומים.
ב״כ התובעים: עו"ד לאה דקל, עו"ד יונתן דייויס
ב״כ הנתבעים: עו"ד שהם סלומון
ב״כ צד ג׳: ב"כ עו"ד שיר אלון
עו״ד שירה פינקלשטיין עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל