בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעת יזמית בנייה לאכיפת הסכם לביצוע תמ"א 38 בבניין בחולון. סגן הנשיא ארז יקואל שוכנע כי חזרת הדיירים מהסכמתם לביצוע הפרויקט לא נבעה מפגמים כלשהם ברצון אלא מטעמים פסולים של כדאיות העסקה. משהדיירים לא עמדו בנטל הכבד לסתור את גמירות דעתם שנלמדת מחתימתם על ההסכם – השופט הורה על אכיפתו.
המבנה המדובר ניצב ברחוב זלמן ארן שבחולון. במהלך אפריל 2014 חתמו הצדדים על ההסכם לחיזוק ושיפוץ הבניין לפי תמ"א 38 בתמורה לבניית דירות נוספות. בעקבות זאת פנתה היזמית בבקשה לקבלת היתר בנייה לפרויקט מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה. ואולם, בשלב זה ביצעו חלק מהדיירים פניית פרסה וחזרו בהם מהסכמתם הראשונית. שני שליש מבעלי הדירות הגישו התנגדות למתן היתר הבנייה, והבקשה סורבה. מכאן תביעתה של היזמית לאכיפת ההסכם.
לטענת התובעת, התנגדות הדיירים למתן היתר בניה מהווה הפרה גסה של ההתחייבות שנטלו על עצמם. אחת הדיירות שצורפה כנתבעת תמכה בעמדת היזמית.
מתוך 14 הדיירים שנתבעו רק 6 היו מיוצגים ונטלו חלק בהליך. אלה טענו כי חתימתם על ההסכם ועל המסמכים הנלווים הושגה במרמה, ולכל הפחות בדרך של הטעיה ומצג שווא. לדבריהם, התובעת הבטיחה להם שהסכמתם ניתנת לביצוע בדיקות ראשוניות בלבד, שאינן מחייבות.
"הסכמים יש לקיים"
השופט יקואל כתב כי הוא שוכנע שהנתבעים חתמו על ההסכם כשהיו ערים לתכליתו, למשמעויותיו ולהשלכותיו. טענותיהם כי חתמו תחת לחץ או הטעיה מטעם התובעת נטענו בעלמא, ואף נסתרו לנוכח הראיות שהוצגו.
תחילה ציין השופט כי עצם חתימת התובעים על ההסכם מהווה אינדיקציה חשובה המלמדת על גמירות דעתם ביחס לכתוב בו. הוא ציין שהנטל לסתור את חזקת החתימה כבד ביותר, והנתבעים לא צלחו בכך.
הוא הדגיש כי מדובר בהסכם מפורט למדי המתפרש על 37 עמודים, שכולל הוראות בהירות ומפורשות ביחס לעבודות המתוכננות. "למעשה, הנתבעים מבקשים להתנער מן האמור בהסכם, ולטעון כי חרף נוסחו המפורט והמפורש, סברו כי משמעותו היא שונה", כתב השופט.
עוד הוא הוסיף, כי הקלטת שיחה של אחת הדיירות תומכת במסקנה שטענות הנתבעים אינן כנות. בהקלטה נשמעת הדיירת אומרת בין היתר: "לא רוצה יותר עכשיו תמ"א 38 ... נכון, הסכמתי בעבר, ועכשיו אני לא רוצה".
השופט קבע שמדובר בהודאה החותרת תחת טענת הנתבעים לקיומו של פגם ברצון. הסכמים יש לקיים, הדגיש, ואין די בהתחרטות של אחד הדיירים על מנת להביא לביטול ההסכם.
אותה דיירת אף העידה כי חששה שהיזמית תבנה לה דירת גן על החניה. גרסתה, לדברי השופט, מלמדת על התנגדות מטעמים של כדאיות העסקה ולא מטעמים של פגמים ברצון המאפשרים חזרה מהסכם.
מנגד, קבע השופט שגרסת התובעת – לפיה הדיירים ידעו למה הם נכנסים – הייתה אמינה.
בנסיבות אלה הורה השופט על אכיפת ההסכם ועל חיובם של ששת הנתבעים המיוצגים בהוצאות התובעת, בסך 60,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד י' אהרוני
ב"כ הנתבעים 1-4, 10-11: עו"ד א' יצחקי
עו"ד גיא יקותיאל עוסק/ת ב- תמ"א 38
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.