בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעת לשון הרע על סך 2.3 מיליון שקל שהגישו יזם תמ"א 38 והחברה שבבעלותו נגד דייר בבניין ברמת גן בו היו אמורים לבצע פרויקט. השופט יאיר חסדיאל קבע כי מכתבי תלונה ששלח הדייר לשופט, לחברי מועצה, לראש העיר ולדיירים בבניין, בהם תיאר התנהלות קלוקלת מצד היזם, מוגנים מפני תביעת דיבה. זאת, כיוון שנהג בתום לב, כתב אמת תוך כדי הליכים שיפוטיים וניסה להגן על עניין אישי כשר. עוד צוין כי ככל הנראה מדובר בתביעת השתקה שנועדה להתריע את הדייר מפני חשיפת התנהלות היזם.

בין היזם לבין הדייר הנתבע התנהלו ב-7 השנים האחרונות הליכים משפטיים שונים בנוגע לתכנית הבנייה של הפרויקט.

בתקופה זו שלח הנתבע מכתבים לגורמים שונים בעירייה, לדיירים ולשופט בית המשפט המחוזי שדן בעתירה שהגיש, ובהם טען שהיזם לא מקיים החלטות שיפוטיות, מרמה את הוועדה המקומית, מוליך אותה שולל ומגיש לה תוכניות מלאות טעויות ופגמים. בעקבות זאת, הגיש נגדו היזם את תביעת הדיבה שבה דרש פיצויים אסטרונומיים.

הנתבע טען מנגד כי התביעה הוגשה כדי להלך עליו אימים ולגרום לו לוותר על ההתנגדות המוצדקת לפרויקט. מכל מקום הוא טען כי כל מה שכתב מוגן לפי החוק – משום שמדובר בדברי אמת שפורסמו בתום לב ונועדו להגן על עניין אישי כשר במסגרת הליכים שיפוטיים.

יזם כוחני ורב תחבולות

השופט יאיר חסדיאל קיבל את טענות ההגנה של הנתבע, תוך שציין כי עולה חשש כבד שמדובר ב"תביעה אסטרטגית שנועדה להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטמיות".

השופט קבע כי המכתבים שנשלחו לשופט, לגורמים בעירייה וליו"ר ועדת הערר נכנסים לגדר ההגנה על התבטאות במסגרת הליך משפטי. בתוך כך השופט הבהיר כי לפי הפסיקה גם מכתבים בלתי רשמיים שקשורים להליך שיפוטי מוגנים מפני תביעת לשון הרע.

השופט הוסיף כי עדויות של דיירות נוספות, החלטות שניתנו בוועדת הערר, הודעה ששלחה הוועדה המקומית, עדות של אחד מחברי המועצה כמו גם החלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי, מעידים שבטענותיו של הדייר כלפי היזם יש מן האמת – הוא אכן הפר פסק דין, לא תיקן ליקויים וחוסר דיוקים בתוכנית הבנייה והטעה את הוועדה המקומית.

עו
עו"ד אהוד צ'אושו | צילום: חיה גולד

השופט התרשם כי הנתבע, כמו גם דיירים אחרים, עמדו מול יזם כוחני "ורב תחבולות" שבסופו של דבר גם בעלי התפקידים בגופי התכנון רחשו לו חוסר אמון והגיעו למסקנות חמורות ביותר לגבי התנהלותו. מכאן, שהדברים שכתב הנתבע לא חרגו מהסביר, אלא זעקו את המצוקה שאליה נקלע עקב התנהלות היזם.

לפיכך התביעה נדחתה בהתבסס על ההגנות השונות בחוק איסור לשון הרע ומאחר שנמצאו בה "עקבות רעלנים של שימוש לרעה בהליכי משפט". לנוכח ההתנהלות האמורה החליט השופט לחייב את היזם והחברה בשכר טרחת עורך דין גבוה של 100 אלף שקל בנוסף ל-5,000 שקל הוצאות משפט.

ב"כ התובעים: בנימין לוי, עורך דין לשון הרע

ב"כ הנתבע: עו"ד רענן בר-און ועו"ד ורד כהן 

עו"ד אהוד צ'אושו עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל