בית המשפט המחוזי דחה לאחרונה ערעור שהגישה ידועתו בציבור של אדם שנפטר לפני כ-6 שנים על פסק דין שקבע כי צוואתו תקפה וכל רכושו יעבור לאחיו. המערערת טענה כי בין האחים היו יחסי שנאה ולא ייתכן שהמנוח רצה להוריש לו את הרכוש. השופטים התרשמו כי המנוח היה במצוקה כלכלית לאחר שילדיו סיבכו אותו, והיחיד שעזר לו היה אחיו. הם קבעו כי המערערת לא הוכיחה כל עילה לפסילת הצוואה.

הבניין היה שייך במקור להוריהם של האחים. לאחר פטירת אביהם עבר הבניין לאמם וב-1999 היא העבירה את כל זכויותיה בבניין לאחד מבניה, אחיו של המנוח. 

ב-2006 חתמו האחים על הסכם לפיו האח שקיבל את הזכויות התחייב להעביר חצי מהבניין לאחיו לאחר מות אמם. ב-2009 נחתם בין האחים הסכם נוסף. האח שקיבל את הזכויות התחייב לשלם לאחיו כל חודש סך של 1,500 שקל כל עוד אמם בחיים ולאחר פטירתה, להעביר אליו את דמי השכירות מאחת הדירות, למשך כל חייו. עוד נקבע כי אם האחרון ידרוש את רישום הזכויות בבניין על שמו, הוא יחתום על צוואה בה יוריש את הבניין לאחיו. 

כחודש לאחר חתימת ההסכם השני ערך המנוח צוואה בה ציווה את כל רכושו לאחיו. צוואה זו נותרה בתוקף עד לפטירתו ב-2017. 

ב-2018 הגישה ידועתו בציבור של המנוח (השניים היו בזוגיות כ-26 שנה) תביעה נגד האח וטענה כי מגיע לה חלק מהבניין מכוח היותה אחת מיורשי המנוח (לצד בתו ונכדיו).

היא טענה שיש לפסול את הצוואה בין היתר מאחר שנחתמה בעקבות ההסכם שבו יש התחייבות לביצוע עסקה בירושה עתידית, דבר שמנוגד לחוק הירושה. לטענתה, בין המנוח לאחיו היו יחסי שנאה ולא ייתכן שהוא יערוך צוואה לטובתו וינשל את ידועתו בציבור וילדיו.

האח טען מצידו כי המנוח היה במשבר כלכלי עמוק, לאחר שבתו סיבכה אותו, והוא היה היחיד שעמד לצידו. הוא הדגיש שאין קשר בין ההסכם לבין הצוואה.

בית המשפט למשפחה דחה את ההתנגדות והורה לקיים את הצוואה. בת הזוג לא השלימה עם התוצאה והגישה ערעור.

היא חזרה על טענתה שלפיה מאחר שעל פי ההסכם נכפה על המנוח לערוך צוואה לטובת אחיו, תוך נישול יורשיו החוקיים, מדובר בצוואה פסולה. לשיטתה, ההסכם מ-2006 עודנו בתוקף ולאחר ביטול הצוואה יש להוציא צו ירושה שלפיו יורשי המנוח זכאים לחצי מהזכויות בבניין. 

מסמך נפרד ועצמאי

השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את הערעור. הוא קבע שההסכם מ-2009 הוא מסמך נפרד ועצמאי שאינו קשור לצוואה. זאת ועוד, המנוח מעולם לא פנה לאחיו בבקשה להעברת הזכויות על שמו ולכן לא הייתה עליו על חובה להכין צוואה. בנסיבות אלה אין קשר בין הוראות ההסכם לבין עריכת הצוואה. 

כמו כן, הצוואה מתייחסת לכלל רכושו של המנוח ולא רק לבניין, וגם נקודה זו תומכת במסקנה שאין קשר בין ההסכם לבין הצוואה. 

השופט ציין שמחומר הראיות עלה שהמנוח היה במצב כלכלי קשה ביותר והוא היה זקוק לעזרה כלכלית שהגיעה רק מאחיו. ״תמיהתה הרבה של המערערת כיצד זה המנוח נישל מעיזבונו את ילדיו ואותה, אינם מפתיעים כלל לאור התנהגותם״, כתב. 

השופט סיכם שהמערערת לא הצליחה להוכיח כל עילה לפסילת הצוואה.

עו"ד קלרה שמורק (צילום: מיטל אזולאי)
עו"ד קלרה שמורק | צילום: מיטל אזולאי

המערערת חויבה בהוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 25,000 שקל. 

השופטים שאול שוחט ועינת רביד הצטרפו לפסק הדין.

ב"כ המערערת: עו"ד אבי גפן

ב"כ המשיב 1: עו"ד רמי פילו

עו"ד קלרה שמורק עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.