הסיפור החל בשנת 2012, כאשר התובע מצא מתווך שישיג לאשתו תורם להשתלת כליה פרטית בקוסטה ריקה. המתווך קיבל מהתובע שלושה שיקים על סך חצי מיליון שקל ללא שם המוטב, מסר לו קבלות על שם החברה שלו, ופרע את השיקים. בסופו של דבר ההשתלה לא יצאה אל הפועל בשל מעצרו של הרופא המיועד בקוסטה ריקה, כך לגרסת התובע.
המתווך אמנם החזיר לאיש 100 אלף שקל במזומן, אך את היתרה לא שילם. בשלב זה נכנס לתמונה אדם נוסף, ממנו ביקש התובע לעזור לו בגביית כספו חזרה מהמתווך.
בסופו דבר כל העניין הגיע לבימ"ש השלום בחיפה. התובע הגיש תביעה נגד המתווך, החברה שלו ונגד האדם הנוסף שגייס לעזרתו – הנתבע השלישי בהליך.
נגד המתווך והחברה ניתן פסק דין לטובת התובע בו שילם לו כ-200,000 שקל. מה שנותר הוא תביעתו של התובע נגד האדם הנוסף (נכנה אותו "הנתבע" לצורך הנוחות) על סך 208,400 שקל. סכום זה היה הסכום של המחאה אחת מתוך שתיים שמסר המתווך לנתבע בינואר 2015, על מנת שימסור אותה לתובע, אלא שההמחאה הוחלפה אצל חלפן כספים, והומרה לשיקים אחרים שחוללו בסופו של דבר.
אלא שהנתבע טען שמעולם לא קיבל את הכסף שבמחלוקת. לטענתו, המתווך ביקש ממנו לעשות לו טובה וללכת לפדות את ההמחאה אצל החלפן ולהעביר לו את הכספים, ולא לצורך העברתו לידי התובע.
ההקלטה הכריעה את הכף
השופט אהרון שדה הבהיר כי אף שכביכול מדובר בפרשיה עתירת פרטים ועובדות, למעשה מדובר במחלוקת נקודתית שמתמצית בשאלה האם הנתבע – לאחר שפדה את ההמחאה מינואר 2015 אצל החלפן – החזיר את תמורתה למתווך.
לפי השופט, היות שהכסף לא הגיע לתובע, אם יוכח שהתמורה נמסרה למתווך דין התביעה כנגד הנתבע להידחות. אם יתברר שהתמורה לא הועברה למתווך, המסקנה המתבקשת היא שהנתבע מחזיק בכספים שלא כדין ואז עליו להחזירם.
מכאן השופט ניגש לעדויות וציין כי "איש מהעדים לא הפליא להרשים בעדותו". כך ציין השופט בין היתר כי התובע "גמגם" כשנשאל למשל מדוע לא ידע במשך כמה חודשים ששיק על סכום נכבד נפדה ונמסר "לגובה" מטעמו (הנתבע), ומדוע לא ביקש ממנו את שתי ההמחאות. ביקורת דומה נמתחה גם על הנתבע וגם על המתווך, הגם שנראו לשופט קשים יותר לפיצוח.
בסופו של דבר נראה שמה שהכריע את הכף לטובת התובע היה תמלול של הקלטת שיחה בין התובע לנתבע, במהלכה התובע שאל אותו על ההמחאה המדוברת. בתשובה לכך לא אמר שהיא נפדתה, ולא אמר שתמורתה הוחזרה למתווך אלא טען שההמחאה נתפסה על ידי המשטרה במסגרת חקירת שחיתות. אלא שההמחאה לא נתפסה על ידי המשטרה או כל גורם אחר.
לראייה זו השופט צירף בין השאר את אישור החלפן עליו מופיע שם הנתבע כפודה השיק, ואת העובדה כי אותו שיק היה באמת אחד משני השיקים שנמסרו לתובע. מכאן הגיע למסקנה שהנטל נוטה לזכות התובעים וכי יש לחייב את הנתבע 3 בגין סכום פדיון השיק.
לפיכך, השופט חייב את הנתבע לשלם לתובעים 208,400 שקל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, ובתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.
ב"כ התובעים: עו"ד א. נתיב
ב"כ הנתבע 3: עו"ד ס. דאוד
עו"ד יואב סתיו עוסק/ת ב- חוזים ומסחר
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.