בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה התנגדות לצוואה שהותיר אחריו חולה סופני בסרטן. לטענת המתנגדת – מי שהייתה זוגתו של המנוח משך שנים רבות – גירושיה האזרחיים ממנו בזמן שהתגוררו בחו"ל היו פיקטיביים, ונעשו כדי להקל עליו להתקבל למוסד רפואי. היא הדגישה שבישראל הם היו רשומים כנשואים ולכן יש להכיר בה כאשתו וכיורשת חוקית שלו. השופטת שירלי שי קבעה שאין בכוונתה לסייע למי שמבקשת להתל בבתי המשפט, דחתה את התנגדותה והטילה עליה הוצאות גבוהות.
הסיפור מתחיל בשנת 1994 אז הכירו המנוח והמתנגדת. לשניהם היה זה פרק ב', כאשר למנוח היו כבר שלושה ילדים. כשנה לאחר מכן ערך המנוח צוואה לטובת ילדיו. לאחר כעשור של זוגיות, במסגרתה הביאו לעולם ילד משותף, המנוח והמתנגדת החליטו למסד את הקשר ביניהם והתחתנו ברבנות. בשלב מסוים הם עברו לגור בחו"ל אך כעבור מספר שנים הם החלו שם בהליך גירושים.
סביב אותה תקופה חלה המנוח בסרטן. במהלך 2016, כשלוש שנים לאחר הגירושים, חזר המנוח לישראל בעוד שהמתנגדת נשארה לגור בחו"ל. כעבור שלוש שנים נוספות גופו נכנע למחלה והוא נפטר. לאחר מותו עתר אחד מבניו לקיום צוואתו מלפני כ-30 שנה, ומכאן ההתנגדות שהוגשה.
לטענת האישה, הליך הגירושים שעברה עם המנוח היה פיקטיבי ונועד להקל עליו להתקבל למוסד רפואי בעל מוניטין, על רקע מחלתו. היא הסבירה שלנוכח רשימת ההמתנה הארוכה למוסד, הסיכוי היחיד של המנוח להתקבל היה באמצעות הצגתו כבודד וחסר ישע. לטענתה, קיימות אינדיקציות לכך שהסכם הגירושים פיקטיבי, כמו למשל קביעת מזונות לבנם בגובה 25 דולר בלבד. בנסיבות אלה היא עתרה להכיר בה כאלמנתו החוקית, הזכאית לרשת אותו.
בנו של המנוח, מנגד, טען שהגירושים אמיתיים. לדבריו, המתנגדת כלל לא התעניינה באביו בתקופת מחלתו, ואף לא השתתפה בהלווייתו. הוא ביקש מבית המשפט לכבד את הצוואה המנשלת אותה מירושת אביו.
סוף מעשה במחשבה תחילה
תחילה קבעה השופטת שי שהצוואה כלל לא תקפה, שכן הנכס היחיד שצווה בה (דירה) כבר נמכר לאחרים. לפיכך, כתבה, יש להכריע רק בשאלת מעמדה של המתנגדת כיורשת על פי דין.
השופטת קבעה שהמתנגדת לא הוכיחה את טענת הגירושים הפיקטיביים. היא ציינה שבניגוד לטענת האישה, מדובר בהסכם גירושים רציני ומפורט, החולש על מרבית ענייני הגירושים ואף אושר על ידי בית משפט בחו"ל.
השופטת הוסיפה שאין בכוונתה לתת יד להתנהלות המבקשת לשים ללעג את בתי המשפט. היא הסבירה שהמתנגדת הייתה צריכה לחשוב על אפשרות לפיה התוצאה שתיגרם לה מעריכת ההסכם הפיקטיבי לא תהיה לרוחה.
"לא יעלה על הדעת כי בעלי דין יצפו מבית המשפט שזה יבטל הסכמים בטענה כי אלה הסכמים פיקטייבים, לאחר שכבר 'זכו' להטבות כאלה או אחרות, בזכות אותו הסכם, או נהנו מיתרונות כאלה או אחרים מתוקף אותו ההסכם", סיכמה השופטת.
היא הוסיפה שראיות אחרות בתיק מלמדות דווקא שהגירושים אמיתיים. כך למשל עולה מבחירתם של הצדדים לגור במדינות שונות. כך גם עולה מבחירתה של המתנגדת ללון אצל בתה – ולא אצל המנוח – כשהגיעה לטענתה לישראל על מנת לבקרו.
לפיכך השופטת דחתה את ההתנגדות והטילה על האישה הוצאות בסך 50,000 שקל, בצירוף מע"מ.
ב"כ התובע: עו"ד אירית ינקוביץ
ב"כ המתנגדת: עו"ד רפאל רפאלוב
עו"ד נטלי זץ - חורש עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.