לבית המשפט המחוזי מרכז הוגשה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים פוריה שבבעלות המדינה. התובעים, בן 9 ואמו, טוענים שלמרות עדויות למצוקה עוברית קשה ומיעוט מי שפיר עברו שעות ארוכות עד שבוצע ניתוח קיסרי. לדבריהם, העיכוב גרם לשאיפת מקוניום (גושי צואה עוברית) מה שגרם לשיתוק מוחין ולבעיות קשות נוספות מהן סובל הילד.
בתביעה שהוגשה באמצעות עוה״ד ענת גוטמן ותמר מייברג לביא ממשרד גוטמן-אמיר סיפרו התובעים כי מדובר היה בלידתה הראשונה של התובעת, שהייתה בת 18 בלבד. באוגוסט 2011 היא התקבלה לאשפוז בבית החולים בשבוע 41+3 עם מיעוט מי שפיר וחשד לרעלת היריון.
רק שבע וחצי שעות לאחר מכן החלה הפעלת לידה לא יעילה, ללא פקיעת מי שפיר, תוך התעלמות מהופעת האטות בקצב לב העובר.
לאחר רצף של 3 האטות קשות וממושכות בקצב לב העובר, המעידות על מצוקה קשה, נפקעו מי השפיר ונמצא מקוניום סמיך, המסכן את העובר בשאיפתו לריאות, מה שארע בפועל. בשלב זה הוחלט על ניתוח קיסרי אך הוא בוצע רק 40 דקות לאחר קבלת ההחלטה.
כתוצאה מהרשלנות התינוק נולד ללא נשימה ספונטנית, כיחלוני ומכוסה במקוניום. בכל שאיבה מריאותיו יצאו גושי צואה. מצבו הנשימתי הלך והחמיר והוא הועבר לבית חולים שניידר לצורך טיפול באקמו (מכשיר לחמצון חוץ גופי).
ביום העשירי לחייו הופיעו תנועות של צד ימין עם חשד לפרכוס ובהמשך אובחן כסובל מאפילפסיה. הוא הונשם במשך 44 יום וסבל בבית החולים ממאורעות זיהומיים חוזרים. רק בגיל חודשיים הוא שוחרר מאשפוז כשבדיקתו הנוירולוגית בלתי תקינה.
התובעים הוסיפו כי הילד סובל כיום משיתוק מוחין בארבעת גפיו ומרותק לכסא גלגלים. בנוסף הוא סובל מאפילפסיה ומדלקות חוזרות של מערכת הנשימה, איננו מדבר ובעל יכולת הבנת שפה בסיסית בלבד, כל זאת כתוצאה מתסמונת שאיפת המקוניום על רקע העיכוב הרשלני בחילוצו מהרחם.
נכות קשה
בחוות דעת שהגישו התובעים נכתב כי ניתן וצריך היה למנוע את המצוקה של העובר ושאיפת המקוניום על ידי פקיעת מי השפיר וחילוצו מוקדם יותר באמצעות ניתוח קיסרי, אשר התעכב ללא כל הצדקה רפואית.
בחוות הדעת הוסבר כי תסמונת שאיפת מקוניום היא מחלת ריאות קשה, הנובעת מהשילוב של דלקת ריאות כימית וחסימה מכנית של דרכי הנשימה של הילוד על ידי צואה עוברית. הסיכון לתסמונת גובר בנוכחות מיעוט מי השפיר המביא לסיכון יתר להופעת מצוקת עובר ושינויים בקצב הלב שלו עקב הלחץ על חבל הטבור וכתוצאה מכך הפרשת צואה בתוך הרחם. סיכונים אלו מתגברים ככל שגיל ההיריון מתקדם יותר (כפי שארע במקרה זה).
עוד נכתב כי לנוכח האטות קשות בקצב לב העובר, מים מקוניאליים, היריון עודף וסימנים מחשידים לרעלת הריון – שכל אחד מהם בנפרד ובוודאי השילוב שלהם מצביע על סכנה ברורה לעובר – היה צריך לבצע ניתוח קיסרי דחוף. זאת במיוחד לנוכח העובדה שלמרות מתן פיטוצין במשך כ-8 שעות התובעת כלל לא נכנסה ללידה פעילה.
התובעים סיכמו כי נכותו של הקטין קשה. לאורך השנים הוא נדרש למעקבים רפואיים, אשפוזים רבים וחוזרים וכן לניתוחים. בגין רשלנות הנתבעת נגזר עליו לחיות כל חייו חיים של מצוקה וסבל, כשהוא תלוי באופן מוחלט בהשגחת אחרים ובעזרתם בביצוע כל פעולות היום יום.
מבית החולים פוריה לא נמסרה תגובה עד למועד פרסום הכתבה.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל