נאמן בתיק פשיטת רגל ביקש למכור את הדירה המשותפת לחייב ואשתו או לחייב את האישה לקנות את חלקו ב-500,000 שקל. האישה טענה שבעלה לשעבר העביר לה את זכויותיו בנכס כחלק מהסכם גירושין. לחילופין היא טענה שיש לאפשר לה לקנות את חלקו בדירה ב-100,000 שקל. בית המשפט המחוזי קבע שאין תוקף להעברת הזכויות וכי על האישה לקנות את חלקו של החייב ב-300,000 שקל.
בינואר 2016 ניתן צו כינוס לנכסי החייב לבקשתו ובנובמבר 2017 הוא הוכרז כפושט רגל. הוגשו נגדו תביעות חוב בסך 8 מיליון שקל, מתוכן אושרו תביעות בסך 672,000 שקל.
ב-2018 הגיש הנאמן בקשה לפירוק שיתוף בדירה המשותפת לחייב ולגרושתו. הצדדים הסכימו שבטרם פירוק השיתוף תיבחן האופציה של פדיון זכויות החייב בדירה על ידי האישה.
הנאמן טען שהחייב ויתר על זכויותיו בדירה לטובת האישה בהסכם גירושין שנחתם ב-2003. ואולם, אין תוקף לוויתור מאחר שבמועד ההסכם זכויותיו היו מעוקלות. עוד הוא ציין שהאישה אינה גרה בדירה, אלא משכירה אותה.
הנאמן עדכן שהצדדים הסכימו ששווי הדירה מיליון שקל ואם הגרושה מעוניינת לפדות את חלקו של החייב עליה לשלם 500,000 שקל.
האישה טענה מנגד כי הוויתור של החייב על חלקו בדירה נעשה בתמורה לוויתור שלה על כתובתה וכדי לספק קורת גג לבנותיהן. לשיטתה, אין מקום לביטול ההענקה שכן העיקול שהיה על הנכס נעשה על ידי בנק דיסקונט כ-19 שנה קודם לכן וניתן היה למחוק אותו לנוכח השיהוי בפעולות הבנק. היא הוסיפה שלא קיבלה הודעה על כניסת החייב להליכי פשיטת רגל.
הנאמן השיב כי הגרושה קיבלה לאורך השנים דמי שכירות על הנכס. לדבריו, היא אינה יכולה לאחוז בחבל משני קצותיו – לטעון על תשלום המשכנתה לבדה ולבקש לקזזה מערך הנכס, ומנגד להתעלם מהפירות שנהנתה מהם.
לא הגישה תביעת חוב
השופט עמית כהן מבית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את טענת הגרושה בעניין ההענקה וקבע שהיא אינה תקפה. הוא ציין שב-2019 הגיעו האישה והנאמן להסכמה שלפיה הענקת הדירה בהסכם הגירושין אינה תקפה כלפי הנאמן. בנסיבות אלה לא היה מקום להעלאת טענות הסותרות הסכמה זו.
באשר לשווי פדיון הזכויות ציין השופט כי הגרושה לא הגישה תביעות חוב ביחס לזכויות הכספיות להן היא טוענת ובכלל זה חוב המזונות ותשלומי המשכנתה. בנסיבות אלה לא ניתן לדעת אם ובאיזה סכום הייתה מתקבלת תביעת החוב. בנסיבות אלה, היא לא זכאית לקזז חובות אלה משווי הדירה.
כמו כן, יש לקזז את תשלומי המשכנתה מול תשלומי שכר הדירה שהיא גבתה לאורך השנים.
עם זאת דבריו, יש להניח שאם האישה הייתה מפרטת כראוי את תשלומי המשכנתה והמזונות ייתכן שהייתה מצליחה להוכיח שהם עולים על תשלומי שכר הדירה שקיבלה.
לפיכך קבע השופט שיש לאפשר לאישה לפדות את חלקו של החייב בדירה בסכום של 300,000 שקל.
השופט הבהיר שאם האישה לא תודיע שהיא מעוניינת לפדות את הזכויות ייכנס לתוקפו צו לפירוק השיתוף והדירה תימכר.
לא ניתן צו להוצאות
ב״כ המבקש: עו"ד הגר קליין
ב״כ המשיבה: עו"ד מירי סטולרו - הידוקובסקי
עו"ד שי שמש עוסק/ת ב- חדלות פירעון
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל