בית משפט השלום בתל-אביב קיבל את תביעתה של אישה נגד בעלה לשעבר וחייב אותו לשלם לה פיצויים בסך 57,500 שקל בגין הוצאת לשון הרע ופגיעה בפרטיות. בין היתר, האיש שוחח עם בן זוג שהכיר את גרושתו לאחר שנפרדו, ואמר לו שהיא" גנבה לו זרע".
השופטת בכירה אושרי פרוסט-פרנקל ציינה כי "טענה זו לגניבת זרע נמצאת, לטעמי, ברף גבוה בכל הקשור לביטויים המהווים לשון הרע, הנתבע לא הוכיח טענתו, ואיני מקבלת טענתו כי עסקינן בהבעת דעה".
התובעת והנתבע היו בני זוג במשך 8 שנים, התגרשו ב-2005, לאחר מכן חזרו לחיות יחד לתקופה מסוימת, ואחרי מספר שנים תבעה התובעת מזונות לילדיהם המשותפים.
בתביעה פירטה התובעת שורה של פרסומים, אינטימיים ושקריים לטענתה, שפרסם עליה הנתבע במטרה לפגוע במערכות יחסים חדשות שלה.
היא אף טענה בין היתר כי העלה באמצעות חשבון פייסבוק מזויף, הודעות פורנורפיות בשמה כביכול. בין היתר נטען כי הנתבע התקשר אל מי שהיה בן זוג חדש של התובעת, אמר לו שהתובעת גנבה לו זרע, יוצאת מהבית בלבוש חושפני, ואף "בגדה בו", דברים שגרמו להיפרד ממנה.
התובעת טענה שאינה אחראית להודעות, אינה הבעלים של חשבון הפייסבוק, מעולם לא פנתה אל הנתבע בדברי זימה או בהצעות מיניות ומדובר בהמצאה מדמיונו של הנתבע בערמומית ובמטרה לחבל לתובעת בקשרים זוגיים שמנהלת.
מנגד, הנתבע טען בין היתר כי התובעת היא שמכפישה אותו ואת אשתו הנוכחית ומעלילה עליהם עלילות. בנוגע לשיחות בינו לבין בן זוגה החדש של התובעת, הנתבע טען כי מדובר בדברי אמת שנאמרו בתום לב.
גרם להם להיפרד
"האמירות שהתובעת 'גנבה זרע' מהנתבע, האמירות שהתובעת שיקרה את מי שהייתה חברתו של הנתבע ומספרת לה שהנתבע אצלה, שהתובעת מסתובבת בבייבי-דול שקוף, שהתובעת 'מגרה' את הנתבע וגורמת לו לעזוב את אשתו ולהגיע לביתה, מהוות לשון הרע", כתבה השופטת פרוסט-פרנקל.
השופטת אף הזכירה כי מדובר בדברים שנאמרו בכוונה להפריד בין התובעת לבין בן זוגה החדש, שאכן נפרד מהתובעת לאחר מכן. לעניין זה העיד אותו בן זוג, והשופטת ציינה כי עדותו היתה "סדורה, ברורה ואמינה".
כמו כן, השופטת דחתה את טענת הנתבע שלפיה דבריו נבעו מהטרדות של התובעת כלפיו וכלפי אשתו באותה עת (כיום גרושתו), וציינה כי לא הובאה כל ראיה לטענותיו. בין היתר, השופטת העירה כי הנתבע לא הביא את גרושתו על מנת לחזק את טענתו שהתובעת הטרידה אותה.
בתוך כך השופטת אף דחתה את טענות ההגנה של הנתבע, בנימוק שתיאוריו הקיצוניים בשיחות עם בן זוגה של התובעת – תיאורים "שאין להם כל אחיזה במציאות" – אינם יכולים להיחשב כ"מעשה בתום לב".
בהמשך הבהירה השופטת כי תיאורים אינטימיים על לבוש פרובוקטיבי, עבר מיני, וכיוצא באלה, ושימוש לרעה במידע אינטימי שאף לא הוכח כנכון או אמיתי – מהווים גם פגיעה בפרטיותה של התובעת, וכדברי השופטת, פוגמים "במתחם הפרטיות הבסיסי ביותר עליו בקש המחוקק להגן".
בסיכומו של דבר נקבע כי הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך 40,000 שקל בשל לשון הרע, ו-10,000 שקל בגין הפגיעה בפרטיותה. בנוסף לכך הנתבע חויב לשלם לה הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אברהם זריהן עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל