בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות שהגישה אישה לצוואת אימה המנוחה, המקפחת אותה לכאורה בחלוקת העיזבון לטובת אחיה. במקביל לצוואה ערכה האם גם עסקת מתנה שבמסגרתה העבירה לבנה את זכויותיה בדירה ובחנות. הבת התנגדה אף למתנה, אך השופט ארז שני מצא שהמנוחה הייתה צלולה ועצמאית בשעת עריכת שני המסמכים – כך ששניהם תקפים.
בשלהי 2001 ערכה אם הצדדים צוואה בה הורישה את מרבית רכושה לבנה. עוד באותו היום היא חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר המסמיך עורך דין מסוים להעביר לבנה במתנה את זכויותיה בשני נכסי נדל"ן הנמצאים בבעלותה. מסיבה שאינה ברורה הבן נמנע מרישום המתנה בטאבו עד אחרי פטירת אמו בגיל 94, במהלך 2016.
בשלב זה ביקש הבן לקיים את צוואת אמו, אלא שאז הגישה אחותו התנגדות לצוואה ולעסקת המתנה. לטענתה, בתקופת עריכת המסמכים הללו הייתה האם מוחלשת, במצב נפשי ורפואי ירוד, סבלה מבעיות זיכרון ומדמנציה מתקדמת ואף איבדה את ראייתה.
לגבי הצוואה טענה הבת שהיא פגומה, בין היתר מפני שאין בה אזכור כלשהו לכך שהצוואה הוקראה לאימה לנוכח היותה עיוורת.
מנגד טען הבן שבאותה תקופה הייתה אמו צלולה בדעתה ומודעת באופן מלא להשלכות מעשיה. הוא הסביר את ההיגיון מאחורי פעולות האם, בכך שאחותו גנבה ממנה חצי מיליון שקל והאם רצתה שזה יהיה כל חלקה בירושה. בנסיבות אלה ביקש הבן לתת תוקף הן לצוואה והן לעסקת המתנה.
סבלה מקושי פיזי, לא קוגניטיבי
בהליך העיד רופאה האישי של המנוחה, שסיפר כי בתקופה הרלוונטית לתביעה היא הייתה עצמאית וצלולה. גם מסקנת המומחה מטעם בית המשפט הייתה שהמנוחה, באותם זמנים, הייתה כשירה לצוות. השופט שני ציין שהוא לא מוצא טעם כלשהו לסטות מחוות הדעת.
הוא מצא אמנם שבסמוך לעריכת הצוואה אושרה למנוחה גמלת סיעוד מביטוח לאומי, אלא שהדבר נעשה בשל קשיים פיזיים מהם סבלה, להבדיל מקשיים קוגניטיביים המשפיעים על הכשירות לחתום על מסמכים.
בתוך כך השופט קבע כי אין לפסול את הצוואה מחמת פגמים צורניים. הוא כתב שבניגוד לטענת הבת, לא הוכח שאמה אכן הייתה עיוורת באופן שהצריך להקריא לה את הוראות הצוואה.
השופט הוסיף ודחה את טענת הבת לפיה הצוואה אינה משקפת את רצון אימה. ממסכת הראיות עלה כי לפני שנערכה הצוואה משכה הבת חצי מיליון שקל מחשבונה של האם ללא רשות, והאם כנראה לקחה זאת בחשבון כשערכה צוואה מוטה לטובת הבן. בנסיבות אלה, קבע השופט, אין לומר שהבת הודרה מהעיזבון.
ביחס לעסקת המתנה, השופט העלה אמנם סימני שאלה ביחס לכך שהבן המתין כ-15 שנה עד לרישום הבעלות בטאבו. אלא שהוא קבע כי חלוף הזמן כשלעצמו אינו גורע מתוקפה של המתנה, שעה שנמצא כי האם הייתה כשירה לבצע את העסקה.
לפיכך השופט דחה את התנגדות הבת על שני רבדיה. תוך כדי ההליך הלכה הבת לעולמה, ולכן עיזבונה חויב לשלם לבן הוצאות בסך 20,000 שקל.
ב"כ האחות ז"ל: עוד אבי פרימס ועו"ד משה אמיר
ב"כ האח: עו"ד אלכס זרנופולסקי
עו"ד תמרה רפאלוב עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.