בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעה של עובד עצמאי בתחום ברזל הבניין כנגד קבלני העבודה. העובד נפל מפיגום, נפצע ונותר עם נכות. השופט אהרון שדה ציין שרצפת פיגום צריכה להיות חזקה מספיק ולא אמורה לקרוס, ואין ראיה לכך שהתובע השתולל או עשה משהו שגרם לקריסת הפיגום. נקבע שקבלני העבודה אחראים לנזקו של התובע גם כאשר הוא אינו עובד ישיר שלהם ועליהם לפצותו.

העובד, כיום בן 30, עבד בעת התאונה (2013) בתחום ברזל הבניין והוזמן על ידי הנתבעות – קבלניות העבודה המשניות וקבלנית העבודה הראשית – לבצע עבודות באתר בנייה בעיר כרמיאל.

בתביעתו הוא טען שבזמן שעמד עם 3 עובדים נוספים על פיגום בגובה 6 מטר וביצע עבודות ברזל בחלון ממ"ד, הפיגום קרס והם נפלו על הקרקע. הוא איבד את הכרתו ופונה לבית החולים, אובחנו אצלו שברים הוא אושפז ולאחר מכן הועבר לשיקום. שלושת העובדים הנוספים נפגעו באורח קל.

התובע צירף חוות דעת רפואית לפיה נקבעה לו נכות בשיעור 27%.

קבלנית העבודה הראשית הכחישה את אחריותה לתאונה, וטענה שבדו"ח מד"א נכתב שהתובע נפל מפיגום ולא שהפיגום קרס. היא הגישה חוות דעת רפואית לפיה לא נותרה לתובע נכות עקב התאונה.

תביעה אישית נגד מנהלה של הקבלנית הראשית נדחתה כיוון שלא נמצאה התרשלות אישית שלו. קבלני המשנה כלל לא הגישו כתב הגנה.

בעקבות הפערים המשמעותיים בין חוות הדעת של הצדדים, מונה מומחה מטעם בית המשפט שקבע שלתובע נותרה נכות בשיעור 10% בגין התאונה.

אחריות שלא נסתרה

השופט שדה דחה את טענת הנתבעת שהסתמכה על דו"ח מד"א, וקבע שלא מדובר בגרסה סותרת: "אדם שנופל מגובה של מעל ל-6 מטרים ונאנק מכאבים לא תמיד מוסר באמבולנס או בחדר המיון "עדות" מפורטת כמו זו הנדרשת בבית המשפט", כתב השופט. הוא הוסיף כי גרסת התובע אומתה בעדות של עובד נוסף שעמד עמו על הפיגום ונפל – כך שלא מדובר בנפילה אקראית של אדם בודד.

אף שלא ידוע מי בדיוק הקים את הפיגום, השופט הטיל את האחריות לתאונה על הקבלנית הראשית ועל קבלניות המשנה. הוא ציין שרצפת פיגום צריכה להיות חזקה ולא אמורה לקרוס, והאחריות המוטלת עליהן כמבצעות הבנייה גם כלפי מי שאינו עובד ישיר שלהן עולה מתקנות הבטיחות.

לא נקבע אשם תורם לתובע משלא הוכח שהשתולל או עשה מעשה כלשהו שבגללו קרסה הרצפה.

השופט העריך את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 5% בלבד. הוא הסביר שלמרות מגבלות התובע מהתאונה, אין אינדיקציה לירידה ממשית בהכנסותיו.

סך הכל, בגין הפסד הכנסה בעבר, הפסד הכנסה או כושר השתכרות לעתיד, כאב וסבל, נסיעות, טיפולים, עזרים לעבר ולעתיד, עזרת צד ג' מוגברת לעבר ולעתיד וניידות ובניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי נקבע לתובע פיצוי בסך 279,865 שקל בתוספת 20% שכ"ט עו"ד, ו-3,300 שקל עבור אגרה וחוות הדעת הרפואית.

שמות באי כוח הצדדים לא אוזכרו בפסק הדין

עו"ד צביקה גרייבר עוסק/ת ב- נזיקין

הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל