השופט אדהם ספדי קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד המועצה המקומית ערערה. ב-2012 האישה נפלה ברחוב שהיו בו בורות ושקעים ונפגעה באף, בכתף ובברך. השופט קבע שהמועצה התרשלה בתחזוקת הרחוב וחייב אותה לפצות את האישה בכ-50,000 שקל.  

האישה, ילידת 1965, סיפרה כי ביום התאונה, בסמוך לשעה 19:00, חזרה מאסיפת הורים בבית הספר ביישוב. היא הלכה ברגל ברחוב המוביל לביתה שאין בו מדרכות או תאורה. כשהגיע רכב שנסע ברחוב היא חזרה אחורה כדי שלא יפגע בה.

לדבריה, מיד כשחזרה למסלול הליכתה איבדה את שיווי משקלה בשל בורות ושקעים שהיו ברחוב. לאחר שנפלה ונחבלה פנתה לחדר מיון של המרכז הרפואי הלל יפה. בהמשך נדרשה לטיפולים בגין פגיעה ושחיקה של הברך. לטענתה, תחזוקת הרחוב הלקויה היא שהובילה לפציעתה.

המועצה המקומית הכחישה את גרסת התובעת לעניין נסיבות התאונה וטענה כי בכל מקרה היא הייתה צריכה לשים לב לצעדיה ויש להטיל את האשמה המלאה עליה.

סיכון לא רגיל

השופט ספדי ציין כי עדות התובעת הייתה מהימנה ועקבית ונתמכה בתיעוד הרפואי. בנסיבות אלה הוא קבע שהיא הוכיחה שנפלה לאחר היתקלות בבור ומהמורות שהיו בכביש. כמו כן, הוכח לדבריו שמדובר היה בדרך ללא מדרכות או תאורה.

השופט הדגיש כי באחריות הרשות המקומית להחזיק במצב תקין את הדרכים הציבוריות שנמצאות בתחומי שיפוטה. לדבריו, מכשולים מהותיים כמו בורות או הבדלי גובה פתאומיים הם סיכונים שאינם לא רגילים והולכי רגל אינם צריכים לצפות אותם.

באשר לאשם התורם חזר השופט על הפסיקה שלפיה ״אין לצפות כי עוברי אורח בערים יהלכו כשראשיהם מושפלים ועיניהם בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים״.

הוא קבע כי חומר הראיות מוליך למסקנה שמדובר היה ברחוב בעייתי מאוד ואין זה מוצדק להטיל על הנפגעת אחריות.

בהתאם לחוות דעת של מומחה בתחום האורתופדי שמונה על ידו קבע השופט כי לא נותרה לתובעת נכות קבועה ושחיקת הברך אינה קשורה לאירוע. עם זאת לדבריו, היא סבלה מנכות זמנית בתקופה שלאחר התאונה ועל המועצה לפצות אותה על הנזקים שנגרמו לה בסך כולל של 38,000 שקל.

עוד חויבה המועצה בשכ״ט עו״ד בסך 8,900 שקל והוצאות בסך 1,500 שקל.

שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו״ד ריול עדיקה עוסק/ת ב- נזיקין 
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל