בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהגישה צעירה שב-2008 נפגעה בברכה לאחר שנפלה למערה בשפלת יהודה. בזמן התאונה הצעירה הדריכה ילדים בחוג סיירות של קק״ל. בפסק הדין נקבע שקק״ל התרשלה, בין היתר, כשלא הכשירה את המדריכים ולא הזהירה אותם מפני הסכנות הצפויות בטיול.
התובעת סיפרה שלפני כ-11 שנים הדריכה קבוצה של ילדים בני 12 ב״חרבת תנים״ שבשפלת יהודה במסגרת עמותת חוגי סיירות של הקרן הקיימת לישראל. במהלך הטיול היא נפלה מגובה של 5 מטרים למערה מפתח נסתר שהיה מכוסה בצמחייה. כתוצאה מהנפילה היא נחבלה בברכה הימנית.
היא הסבירה שלפני היציאה לשטח רכז החוג הנחה את המדריכים לא ללכת בשבילים מסומנים אלא לסרוק ולחפש מערות מסתור. לדבריה, מדובר היה בשטח פתוח שלא היה משולט וגם לא מגודר. כמו כן, לא נעשה למדריכים סיור מקדים לפני היציאה עם החניכים.
התביעה הוגשה נגד קרן קיימת לישראל כמי שהייתה אחראית על חוג הסיירות ונגד המועצה האזורית ומנהל מקרקעי ישראל שהחזיקו ותפעלו את השטח.
קק״ל טענה שלא היא ארגנה את הטיול אלא ״עמותת חוגי הסיירות של הקרן הקיימת לישראל על שם אורי מימון ז"ל״. לטענתה, העמותה היא שאמורה לשאת באחריות הישירה לפעילות חוגי הסיירות.
מנהל מקרקעי ישראל טען כי המקום בו נפלה התובעת נמצא מחוץ לשבילי הטיול המסומנים ומדובר באזור סבוך ובו בורות רבים, חלקם גלויים וחלקם מוסתרים בצמחיית חורש. לכן, מי שמטייל שם צריך לנקוט בזהירות יתרה.
המועצה האזורית טענה כי היא חולשת על שטח עצום של כ-500 אלף דונם שכולל אדמות חקלאיות, שטחים פתוחים טבעיים ויערות. לטענתה, אין לה נגיעה לשטחים פתוחים אלה ומי שתחזק בפועל את השטחים הם קק״ל ומנהל מקרקעי ישראל.
שורה של מחדלים
השופטת סיגל דומניץ סומך קבעה כי אף שמדובר בגוף משפטי נפרד העמותה הוקמה על ידי קק״ל, היא מקדמת את מטרותיה וממומנת על ידה בסכום נכבד של כ-3 מיליון שקל. בנסיבות אלה, קק״ל אחראית לכל פעולות העמותה.
היא ציינה שתחקיר שנערך לאחר האירוע חושף שורה של מחדלים. בין היתר, הצגת הפעילות לא בוצעה על ידי רכז מהאזור, לא היה נוהל מסודר לכניסה למערות ולא התבצעה סימולציה טרם היציאה לסיור.
השופטת הדגישה כי על עמותה המוציאה מדריכים וחניכים לפעילות מוטלת החובה למנוע ולהזהיר מפני הסכנות האורבות להם במסלולי הטיול ולהכשיר את המדריכים בהתאם. במקרה זה חובת הזהירות הופרה וכתוצאה מכך נפגעה התובעת.
השופטת הטילה אחריות גם על מנהל מקרקעי ישראל וציינה כי אמנם חורש טבעי אינו מפגע אך כשהאזור טומן בחובו סכנות נסתרות מהעין על בעל המקרקעין, במקרה זה המנהל, מוטלת החובה למנוע את גישת הציבור למקום.
היא הוסיפה כי גם המועצה האזורית אחראית לדאוג לשלום המבקרים בתחומה ולהסיר מפגעים שעשויים לסכן אותם.
השופטת ציינה שהתובעת נותרה עם נכות בשיעור 11% והפגיעה מכבידה על התנהלותה ומקשה על תפקודה.
בסופו של דבר חויבו הנתבעות בסך של 341,250 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בשיעור 23.4% מהסכום והחזר אגרה. השופטת קבעה שקק״ל אחראית ל-70% מהנזק, המנהל ל-20% והמועצה ל-10% הנותרים. במקביל, התקבלה הודעת צד שלישי שהגיש המנהל נגד קק״ל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד ריול עדיקה עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל