בדצמבר 2013 אותרה גופת פעוט בן 3.5 בתחתית של בור מים פעור שמצוי בסמוך למתחם המגורים של השבט הבדואי אלקואעין שבצפון הנגב. בתביעה שהגישו לאחרונה הוריו בבית משפט השלום בחיפה באמצעות עו"ד ג'יהאד ח'ורי הם דורשים פיצויים משמעותיים מהמדינה, מרשות מקרקעי ישראל, מרשות הטבע והגנים ומרשות הניקוז על הנזקים שנגרמו להם עקב מות בנם.

בתביעה נטען כי המדינה והרשויות נושאות באחריות הישירה לטרגדיה משום שהפרו את חובותיהן לתחזק את המקום, למנוע גישה לבור מים פעור ומסוכן שנוצר בקצה של תעלת מים טבעית והשאירו את המטרד המסוכן פתוח לכולם.   

לפי התביעה, ביום שבו אירעה התאונה הנוראית היה הפעוט בבית עם אמו. בערך בשעה 13:00 היא כרעה להתפלל למשך מספר דקות וכשסיימה שמה לב שהוא לא לידה. לאחר שלא מצאה אותו בחצר הבית הזעיקה את בני המשפחה לעזרה. בשעות הערב, בחלוף שעות ארוכות של חיפושים, הכפכפים שלו נמצאו צפים מעל בור מים. לאחר שרוקנו את הבור אותר הילד ללא רוח חיים וניסיונות החייאה שניסו לבצע בו בבית החולים סורוקה שבבאר שבע לא סייעו. ממצאי ניתוח הגופה לאחר המוות היו הפעוט מת בטביעה.

ההורים טוענים בתביעה כי המדינה והרשויות עצמו את עיניהן והיו אדישות לסכנה הכרוכה בהשארת בור מים פעור ופתוח בסמוך ליישוב מגורים שחיים בו ילדים. לטענתם, אף אחת מהנתבעות לא ביצעה את המוטל עליה ונקטה באמצעים להגן על הציבור המתגורר במקום ולמנוע תאונות מהסוג הזה.

כך, לא נמנעה גישה לבור באמצעות גידור, לא הוצבו שלטי אזהרה בולטים, לא היה פיקוח נאות על המקום ואף אחד לא פעל כדי לשמור על בטיחות הציבור ולהסדיר את זרימת הנחל כדי למנוע היווצרות בורות.

בלי תנאים מינימליים

באופן ספציפי נטען כי המדינה הפרה את אחריותה לדאוג לאספקת שירותי ביטחון ותברואה למתחם שאליו הועברו בני השבט תחת הנחיותיה, לא דאגה לתנאי בטיחות מינימליים למרות קיומו של מקור מים טבעי, לא פיקחה אחר הרשויות הפועלות מטעמה ולא וידאה שהן מקיימות את החוקים, הצווים, התקנות והנהלים החלים עליהן.

רשות מקרקעי ישראל, כמי שמנהלת את קרקעות המדינה, הפרה לפי התביעה את חובתה לשמור על שטחים ולפקח עליהם ורשות הניקוז פעלה בניגוד לדין שמחייב אותה להסדיר זרימת מים בנחלים ולהסיר מפגעי מים. רשות הגנים, כך נטען, פעלה בניגוד להוראות חוק גנים לאומיים ולנהלי הבטיחות החלים עליה.

בתביעה נטען כי השארת בור המים פתוח לכולם הפכה אותו לנגיש ומושך יותר אף שמדובר במטרד מסוכן, בפרט כשילדים מסתובבים במקום ומלבד טביעה גם חשופים לסכנה של הרעלה.

לאור הדברים האלה נטען כי יש להטיל אחריות מלאה וישירה על הנתבעות לנזקים שנגרמו לעיזבון הפעוט המנוח ולהוריו. בין היתר נתבעו פיצויים על הוצאות אבל וקבורה, על הכאב והסבל שליוו את הילד ברגעים האחרונים לחייו ועל אובדן הכנסה וזכויות זקנה ופנסיה, על קיצור תוחלת חיים, על הנזק שנגרם להורים שחייהם נופצו לרסיסים ועל אובדן תמיכה ושירותי בן. 

מעבר לזה התבקש בית המשפט להטיל על הנתבעות פיצויים עונשיים שיבטאו את חומרת המחדלים כלפי המיעוט בפזורה בנגב ואת עוצמת הנזק הטראגי שנגרם לתובעים.

הנתבעות לא מסרו את תגובתן לטענות עד למועד פרסום הכתבה. 

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל