השופט אביים ברקאי קיבל לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש חבר מועצת עיריית טבריה נגד רון קובי, ראש העירייה לשעבר ופעיל חברתי, ונגד אחיו של קובי ואשתו, המנהלים את דף הפייסבוק בו בוצעו הפרסומים המכפישים. בפסק הדין השופט דחה את טענות הנתבעים כי מדובר בתביעת השתקה ובפרסומי אמת.

התובע, דוד אוחנה הציג עצמו כאיש ציבור המכהן כחבר מועצה בעיריית טבריה. בתביעה הוא התייחס ל-25 פרסומים שונים של הנתבע נגדו שהועלו בשנת 2017. 

לטענת התובע, הנתבע פועל מזה תקופה ארוכה ובאופן אובססיבי לייצר סדרת פרסומים דיבתיים שמטרתם פגיעה בשמו.

כך בין היתר, הנתבע הציג אותו בפרסומים כמי שגונב מהציבור וכנוכל. הוא כינה אותו בחלקם "דוד לקסוס" מתוך ניסיון להציגו כמושחת שחי חיי יוקרה על חשבון התושבים. התובע הסביר כי הוא אמנם נוהג במכונית מסוג לקסוס אך מדובר ברכב ישן משנת 2010 שערכו אינו עולה על כמה עשרות אלפי שקלים. 

התובע ציטט פרסומים בהם הנתבע מכנה אותו "איש של שנאת חינם, איש של רוע, איש של מדון".

לדבריו, הנתבע הוא "מכונת דיבה" "היורה בקצב אש מהיר, סדרה כמעט אינסופית של אמירות דיבה כלפיו וכלפי אחרים במינון שכמותו לא נראה בארץ". לטענתו, הפרסומים מפורסמים מידי יום, מספר פעמים ביום, מהארץ ומחו"ל, בטקסט ובתמונה וגם בווידאו, בצהריים ובערב, בפייסבוק וגם בווטסאפ."

התובע סבר כי מדובר בטענות חמורות וקשות, משוללות בסיס עובדתי. 

הנתבעים טענו מנגד כי מטרת התביעה היא לחבל בסיכויי הנתבע להתמודד לתפקיד ראשות העיר. הם הוסיפו כי מדובר בתביעה בשרשרת תביעות השתקה המוגשות כנגד הנתבע, פעיל חברתי מוביל בטבריה. 

הם הוסיפו כי הפרסומים מהווים ביקורת ציבורית לגיטימית, ועומדות להם ההגנות שבחוק.

שטף רב של פרסומים

השופט אביים ברקאי מבית משפט השלום בתל אביב ציין כי לקח בחשבון שהפרסומים נעשו במסגרת מחלוקת פוליטית ועל רקע הבחירות לראשות העיר. ואולם, העובדה שמדובר בשטף רב של פרסומים מכפישים, ושההכפשות ייחסו לתובע מעשים פליליים, הביאו לקבלת התביעה. 

"קשה להתעלם מהיקף הפרסומים המכפישים ולא רק מתוכן הפרסום שמדבר בעד עצמו", כתב השופט והוסיף כי "לפנינו מעשה מחשבת של רצף פרסומים שנועד להטמיע בלב הקוראים והשומעים את ההנחה לפיה התובע הוא גנב, שותף לקומבינת פשע, מושחת ועוד ועוד".

השופט ציין שהפרסומים מציגים את התובע כעבריין, מסית, מסוכן, זייפן, שונא מדינה, נוכל, גנב, קומבינטור, מוחק חובות, שודד, איש של רוע, איש של מדון, מעלים תרומות ועוד. האמירות חזרו על עצמן, באופן כזה או אחר, פעם אחר פעם והן עולות כדי לשון הרע.

עוד כתב השופט כי הביטויים לא נהנים מהחסינויות הקבועות בחוק, והנתבעים לא הצליחו להוכיח כי יש אמת בפרסום. כך למשל, לא הוכח שהתובע "מחק 42 מיליון שקל ארנונה לא חוקית" ולא הוכח שהוא "מחלק מבנים", כנטען בפרסומים. 

השופט גם ציין כי הנתבעים הנוספים, אחיו של הנתבע ואשתו, העניקו אכסניה לפרסומים המכפישים ועליהם לשאת בחלק מהפיצוי. 

בסופו של דבר חויב הנתבע לשלם לתובע 40,000 שקל. הנתבעים הנוספים חויבו ב-10,000 שקל מתוך הסכום, יחד ולחוד עם התובע. 

עוד חויבו הנתבעים  בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל. 

ב"כ התובע: עו"ד רון לוינטל

ב"כ הנתבעים: לא צוין

עו"ד אריק שלו עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.