השופטת נאוה גדיש דחתה לאחרונה בקשה של אישה לקבוע כי אחותה למחצה אינה זכאית לרשת את אביהן. התובעת סיפרה שהאב גילה כי יש לו בת נוספת מקשר שניהל עם אזרחית זרה. במסגרת תביעה לבירור אבהות הבת חתמה על התחייבות לפיה לא יהיו לה תביעות כספיות כלפי האב. התובעת טענה שיש לראות בהתחייבות תצהיר הסתלקות מהירושה אך השופטת דחתה את עמדתה.
התובעת הגישה בקשה לצו ירושה אחרי אביה המנוח, וביקשה לקבוע שיורשיו על פי דין הם אשתו ושניים מילדיו. היא צירפה מסמך שמהווה לטעמה תצהיר הסתלקות מירושה, שנחתם על ידי בתו השלישית של האב. האפוטרופוס הכללי קבע שהמסמך אינו עומד בתנאי החוק לעניין תצהיר הסתלקות והתיק עבר לבירור בבית המשפט.
בהליך סיפרה התובעת שלפני כמה שנים הסתבר לאביה שיש לו בת שנולדה 22 שנה קודם לכן, כתוצאה מקשר שניהל עם אישה אחרת, אזרחית זרה.
במסגרת הליך משפטי שנוהל באותה עת, בין המנוח לבת הנוספת, נערכה בדיקה גנטית לבירור שאלת האבהות. האב הסכים לקיום הבדיקה (אף שטען כע הוא משוכנע שאינו אביה של הצעירה), לאחר שזו התחייבה שלא ליצור כל קשר – לא עמו ולא עם מי מבני משפחתו. בנוסף היא התחייבה לא להעלות כל דרישה כספית כנגד מי מהם והוסיפה שהיא מבקשת לברר את זהות אביה רק כדי לקבל תעודת זהות ישראלית, על מנת שתוכל להישאר בישראל.
הבת חתמה על תצהיר והתחייבות שלפיהם לא יהיו לה כל תביעות או דרישות כלפי האב, ביחס לעבר וגם לעתיד.
לאחר ביצוע הבדיקה הסתבר שאכן קיים קשר גנטי בין השניים ומדובר באביה של הצעירה.
האב הלך לעולמו כשהוא נשוי ורשום כאב לשלושה ילדים, שני ילדים מנישואיו והילדה הנוספת מחוץ לנישואים.
הבת החוקית טענה שיש לראות בהתחייבות אחותה למחצה בהליך המשפטי כתצהיר הסתלקות מחלקה בעיזבון אביה. לשיטתה, אביה לא היה מעוניין שהבת הנוספת תירש אותו, וגם היא עצמה לא רצתה בכך.
הסכם בטל מעיקרו
השופטת נאוה גדיש מבית המשפט למשפחה בפתח תקווה קבעה שלא ניתן לראות במסמך שצורף כתצהיר הסתלקות כנדרש בתקנות הירושה.
השופטת הבהירה שבהתאם לחוק הירושה אדם לא יכול לוותר על זכותו לרשת אדם אחר, כל זמן שהאחרון עדיין בחיים. לכן, גם אם הצדדים ביקשו לראות בהתחייבות הבת משום ויתור על ירושת האב, מדובר בהסכם בטל מעיקרו.
השופטת הוסיפה שנוסח ההתחייבות שהוצג לא עונה על דרישות התקנות באשר לנוסחו של תצהיר הסתלקות. המסמך נחתם בעוד האב בחיים, בטרם ידעה הבת בוודאות שהוא אביה, מבלי שפירטה את מלוא פרטי זהותה ומבלי שציינה לטובת מי הסתלקה.
השופטת הוסיפה שלא ניתן לקבל את טענת התובעת כי רישום הבת הנוספת כיורשת מנוגדת לרצונו של האב ואף לרצונה של הבת. ״הדרך היחידה בה המנוח יכול היה להביע את רצונו בעניין זה היא באמצעות חתימה על צוואה. הדרך של הבת להביע את רצונה בעניין זה היא באמצעות חתימה על תצהיר הסתלקות מחלקה בעיזבון אביה״, כתבה.
בנסיבות אלה דחתה השופטת את הבקשה לצו ירושה כפי שהוגשה, וקבעה שהיורשים הם אשתו ושלושת ילדיו הרשומים של המנוח.
לא ניתן צו להוצאות.
לפסק הדין המלא בתיק 62573-08-22
ב"כ התובעת: עו״ד נירית לוין
ב"כ הנתבע: לא צוין
עו"ד רחל דון יחייא עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.