העמותה לזכר הצנחן שלמה אלפסי ז״ל הגישה ב-2014 תביעה נגד עיריית רחובות בה טענה כי על פי הסכם ביניהן עליה להחזיר לה את שווי השקעותיה בשני גנים שבנתה בקומה התחתונה במבנה המשמש אותה כבית כנסת. התביעה התקבלה לאחרונה בפסק הדין שמותח ביקורת קשה על התנהלות העירייה מול העמותה ואביו של החייל המנוח.
ב-1984 קיבלה העמותה מעיריית רחובות שטח לצורך בניית בית כנסת שיישא את שמו של הצנחן המנוח. בית הכנסת היה אמור להיבנות מעל שני גני ילדים שהעירייה התכוונה לבנות בשטח.
העירייה לא הקימה בסופו של דבר את הגנים וסוכם שהעמותה תבנה את בית הכנסת על קומת עמודים. בהמשך קיבלה העמותה היתר לסגור את קומת הקרקע ולהשתמש בה לפעילות תרבותית.
ב-1990, בידיעתה ובעידודה של העירייה, נתנה עמותת אלפסי לעמותת ״אל המעיין״, המזוהה עם תנועת ש״ס, זכות שימוש בקומת הקרקע. בהסכם ביניהן נקבע ש״אל המעיין״ תממן את הסכום הדרוש לבניית הגנים ובתמורה תוכל להפעיל בנכס גנים מטעמה במשך 20 שנה בחינם.
ב-1999 נחתם הסכם נוסף בין עמותת אלפסי לבין העירייה בו סוכם שהעירייה תוכל לקבל את החזקה בקומת הקרקע בכל שלב ולהקים בו גן ממלכתי דתי על שם החייל, בתנאי שתחזיר לעמותה את השקעותיה בקומה זו.
בשלב מסוים העבירה ״אל המעיין״ את השימוש בגנים לעמותת ״אור לציון״, גם היא של ש״ס, ללא הסכמת עמותת אלפסי. האחרונה הגישה נגדה תביעת פינוי שהתקבלה ב-2012, תוך קביעת ״תקופת התארגנות״ לצורך העברת הגנים למקום אחר.
בין לבין נכנסה ״אור לציון״ להליכי פירוק. בהליכים בבית המשפט המחוזי נקבע בין היתר שעד לפינוי בפועל ישלם המנהל המיוחד שמונה ל״אור לציון״ דמי שכירות של 10,000 שקל לחודש לעירייה. ואולם, מאז ועד ממשיכים לפעול במקום הגנים מטעם ״אור לציון״ מבלי שהעירייה גובה דמי שכירות.
בתביעה כספית שהגישה עמותת אלפסי נגד העירייה היא דרשה שתשיב לה את שווי השקעותיה בקומת הקרקע בהתאם להסכם 1999. לטענתה, מטרת העירייה בהתערבות בהליך הפירוק הייתה לנשל אותה מקומת הקרקע ולמנוע את יישום החלטת הפינוי.
העירייה טענה מנגד כי מי שבנה את קומת הקרקע היא ״אל המעיין״ ולא התובעת. כמו כן לדבריה, היא לא ניסתה לנשל את התובעת מקומת הקרקע ובכל מקרה החזקה במקום טרם עברה לידיה כך שאין תחולה לתנאי שבהסכם.
חוסר תום לב
לקביעתו, הימנעות העירייה מגביית דמי השכירות ופינוי ״אור לציון״ מנוגדת לכללי מינהל תקין. השופט קיבל את טענת התובעת שדרישת העירייה לקבל לידיה את קומת הקרקע הייתה במטרה לסייע ל״אור לציון״ לחמוק מיישום החלטת הפינוי.
השופט קבע בנוסף שהתובעת היא שנשאה בעלויות בניית הגנים וההסכם בינה לבין ״אל המעיין״ היה מעין הסכם מימון.
בסופו של דבר הורה השופט לעירייה לשלם לתובעת 1,247,343 שקל על השקעותיה במבנה בתוספת 50,000 שקל על התנהלות בחוסר תום לב. עוד חויבה העירייה בשכ״ט עו״ד בסך 100,000 שקל.
שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מרגלית הרפז עוסק/ת ב- דיני חוזים
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.