בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה של יורשים לפירוק שיתוף בדירה שהותירה אימם המנוחה. בדירה התגורר אחיהם של התובעים עם משפחתו במשך שנים רבות, כאשר לטענתו הדירה שייכת לו מכוח עסקת חליפין שערך עם אימו לפני כ-30 שנה. השופטת שירלי שי קבעה שטענתו לא הוכחה מאחר שהעסקה לא נערכה בכתב כנדרש בעסקאות נדל"ן. לכן, אם לא ירכוש מאחיו את הזכויות שלהם, הדירה תוצע למכירה בשוק החופשי.
אימם של הצדדים, הרשומה כבעלת הדירה נשוא התביעה, הלכה לעולמה לפני מספר שנים. לאחר מותה הגישו ילדיה לבית המשפט את התביעה להכללת הדירה בה מתגורר אחיהם בעיזבון האם. לטענתם, הזכויות בבית שייכות לכל האחים מכוח הירושה והנתבע לא הוכיח שביצע עסקה לרכישת הדירה. הם עתרו לפירוק השיתוף בדירה ולחלוקת התמורה בין כלל היורשים.
לעומתם טענו הנתבע ואשתו, שמתגוררים כאמור בנכס מזה כ-25 שנה עם ילדיהם, כי הזכויות בדירה הועברו אליהם מהאם בעסקת חליפין שנערכה בשנת 1994. בהתאם לעסקה זו העבירו הנתבעים את דירתם לאם בגלל רצונה לחיות קרוב למרכז העיר, בעוד שדירתה – זו שבמחלוקת – הועברה אליהם.
הנתבעים הוסיפו שמלבד תקופת המגורים הארוכה הם השקיעו כ-1.2 מיליון שקל בהרחבת הדירה ובשיפוצה, דבר שמלמד על בעלותם בה. עוד הם טענו כי העסקה בוצעה בעל-פה לנוכח מערכת היחסים הטובה ששררה אז בין האחים ומאחר שהיה ברור לכולם שהעסקה שרירה וקיימת.
אפילו לא הציגו פתק
אבל השופטת שי דחתה את עמדתם. היא הסבירה שדרישת הכתב בעסקאות מקרקעין היא מהותית וכי מצופה היה שאילו נעשתה עסקת חליפין ביחס לדירת המנוחה – היה מוסדר הרישום בטאבו בהתאם, ולכל הפחות הייתה נרשמת הערת אזהרה.
השופטת הבהירה שגם אם הנתבעים סמכו על בני משפחתם שלא יעלו טענות כנגד עסקת החליפין, היה עליהם לעגן את העסקה בכתב, ולו במסמך פנימי או אפילו בפתק קטן. ואולם, השופטת כתבה שבמקרה זה "לא בוצע דבר. לא רישום, לא הסכם, לא מסמך, לא הוראה בצוואה, ואף לא היו עדים לדבר".
היא הדגישה כי לא מדובר בהחלפת דברי מזון או לבוש אלא בנכס המשמעותי ביותר שצובר אדם בחייו – דירת מגורים, והוסיפה שאפילו הסכמה משפחתית לא פוטרת מדרישת הכתב במקרקעין.
בנוסף דחתה השופטת את הגרסה שהציגו הנתבעים ביחס להיקף ההשקעות שביצעו בנכנס. היא ציינה שהם לא הציגו קבלות המאששות את גרסתם.
גם תקופת המגורים הארוכה אינה מוכיחה, לדברי השופטת, שהנתבעים הם בעלי הדירה. היא ציינה כי אין מחלוקת על כך שהייתה הסכמה בין הנתבעים והמנוחה להחלפת המגורים בדירות בחייה (להבדיל מהחלפת הבעלות בהן), כך שיש לבחון את משך המגורים שלהם בנכס רק מאז פטירת האם (2108) ולא מאז ההחלפה.
לפיכך השופטת נתנה צו לפירוק השיתוף, אולם קודם לכן היא העניקה לנתבעים אפשרות להודיע לתובעים תוך שלושים יום האם הם מעוניינים לרכוש את חלקם בדירה. ככל שלא יודיעו, הבית יימכר בשוק החופשי ותמורתו תחולק בין היורשים.
ב"כ התובעים: עו"ד אילן דסאו
ב"כ הנתבעים: עו"ד אדוארד סגל
עו"ד חגי צברי עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.