בית המשפט המחוזי דחה לאחרונה ערעור שהגישה אישה על דחיית בקשתה לצו מניעה זמני בקשר לפרויקט פינוי בינוי בבניין בירושלים. האישה סיפרה שהחתימה דיירים על הסכם מינוי, הביאה יזם שנפגש עמם וקידמה מהלכים בעירייה אך נודע לה שמתארגנת קבוצת דיירים שמקדמת חתימה מול יזם אחר. בית המשפט קבע בין היתר כי יש ספק בשאלה אם למבקשת מעמד של ״מארגנת״ לפי החוק.
האישה, עו״ד לא פעילה, סיפרה כי החלה ב-2016 לארגן בעלי דירות בבניין לביצוע פרויקט פינוי-בינוי. במסגרת זו היא החתימה חלק מבעלי הדירות על הסכם מינוי, ביצעה בירורים ובדיקות מול גופים רלוונטיים להתחדשות עירונית, קיימה מגעים עם יזמים שונים ועדכנה את בעלי הדירות בכתב על התקדמות הפרויקט. בנוסף, היא כינסה שתי אסיפות דיירים.
באוגוסט 2019 היא קיימה משא ומתן עם יזם. לאחר שסוכמו תנאי ההתקשרות ביניהם התקיימה אספת דיירים כללית בהשתתפות היזם וארבעה מבעלי הדירות, בו הוא מסר להם את הצעתו לעסקה שכללה לוחות זמנים לביצוע הפרויקט ומפרט טכני של הדירות.
בהמשך נודע לה כי יום לפני האסיפה, התקיים כנס בעלי דירות אחר בבניין בהשתתפות שמונה מבעלי הדירות שחלקם חתמו על כתב המינוי שלה. בכנס השתתפו מנהל חברת בנייה ועורך דינה. כמו כן נכח בו עורך דין אחר שהציע לבעלי הדירות למנות אותו ליצגם בפרויקט.
בנסיבות אלה היא הגישה תביעה לצו מניעה שיאסור על בעלי הדירות, החברה ועורך הדין להחתים את הדיירים על הסכם פינוי בינוי. בתוך כך היא ביקשה צו מניעה זמני וטענה שיש לסכל כל התארגנות אחרת.
הנתבעים טענו כי המבקשת אינה זכאית על פי חוק למעמד של ״מארגנת״ וגם אילו הייתה זכאית לכך, לא היה בכוחה למנוע משא ומתן או התקשרות של בעלי הדירות עם מארגן אחר ולכל היותר היא זכאית לפיצויים.
בפברואר השנה (2020) דחה בית משפט השלום בירושלים את הבקשה לצו מניעה זמני. בין היתר נקבע כי ההסכמים עליהם חתמו בעלי הדירות מול המבקשת אינם כוללים תניית בלעדיות המונעת מהם להתקשר בהסכם אחר.
בבקשת רשות ערעור על ההחלטה היא טענה כי על פי ההסכם, שחתומים עליו יותר מ-40% מבעלי הדירות בבניין, ממנים הדיירים את כוחה לפעול בשמם ועבורם למציאת יזם מתאים לביצוע פרויקט פינוי בינוי. לדבריה, אף שבהסכמים אין תניית בלעדיות מפורשת ניתן לדלות אותה משילוב כלל סעיפי ההסכם ומתן תוקף של שנתיים למינויה.
המשיבים טענו כי איש מבעלי הדירות לא חתם על התחייבות שלא לנהל משא ומתן או שלא להתקשר בהסכם אחר. בנוסף, ההסכמים נעשו בעבר לתקופה מוגבלת שכבר חלפה כך שאין להם תוקף.
לא הסכמה מפורשת
נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט אהרן פרקש, דחה את הבקשה.
הוא ציין כי המבקשת לא הצליחה להראות הסכמה מפורשת של בעלי הדירות שלא להתקשר עם אחר בהסכם לארגון עסקת פינוי-בינוי. בנסיבות אלה היא לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש בשלב מקדמי זה כדי לקבל סעד זמני.
השופט הוסיף כי אם המבקשת טוענת להסכמה בהתנהגות או כזו המשתמעת מהנסיבות ומההסכמות אלה יידונו במסגרת ההליך העיקרי.
המבקשת חויבה בשכ״ט עו״ד בסך 5,000 שקל.
ב״כ המבקשת: עו"ד עבד נאשף
ב״כ המשיבים: עו"ד אלי תוסיה כהן, עו"ד רועי אלקלעי ועו"ד משה סברי
עו"ד חן רואימי עוסק/ת ב- תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל