השופט משה תדמור-ברנשטיין קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שהחליקה בחדר האשפה בבניין שבו היא גרה ושברה את הירך והיד. בתיק התעוררה מורכבות ראייתית שכן האישה נפטרה בטרם הספיקה לתת עדות והוועד העביר לילדיה רק תמונת סטילס אחת מתוך סרטון האבטחה שבו תועדה הנפילה. בנסיבות אלה השופט העביר את הנטל לנתבעים להוכיח כי ההחלקה אינה קשורה לרשלנות מצידם וקבע כי הם לא עמדו בו.

בכתב התביעה סיפרה האישה כי בנובמבר 2014, בהיותה בת 78, החליקה בחדר האשפה בבניין על מים שהיו על הרצפה. לדבריה, עובד חברת הניקיון הקים אותה מהרצפה וליווה אותה לדירתה, שם היא גרה עם בתה ומשפחתה. כמה שעות לאחר מכן, כשהכאבים לא חלפו, היא פונתה לבית החולים ושם נמצא שבר בירך ובשורש כף יד שמאל. מומחה שמונה מטעם בית המשפט קבע לה נכות של 25%.

ביולי 2017 ובטרם התחיל שלב ההוכחות נפטרה התובעת (ללא קשר לתאונה) וילדיה המשיכו לנהל את התביעה. הם טענו אמם החליקה כתוצאה ממים שהושארו על ידי המנקה מטעם ועד הבית וחברת הניקיון.

הם הוסיפו כי נגרם להם נזק ראייתי מכיוון שהועד לא העביר להם את סרט הצילום ממצלמות האבטחה וכל שקיבלו הייתה תמונת סטילס מטושטשת שהוועד בחר מתוך הסרטון. בנסיבות אלה לטענתם יש להעביר את נטל ההוכחה כי לא הייתה התרשלות לכתפי הנתבעות.

ועד הבית טען כי נסיבות התאונה לא הוכחו. לחילופין לשיטתו יש להטיל את האחריות המלאה על חברת הניקיון או על המנוחה עצמה. בא כוח הוועד ציין כי יו״ר הוועד, שגם הוא נפטר, מחק את הסרטון בטעות כשניסה לשמור אותו.  

חברת הניקיון טענה כי עוד לפני התאונה המנוחה סבלה מסחרחורות וחוסר יציבות ואם היא אכן נפלה בחדר האשפה הדבר נגרם בשל מצבה הרפואי.

שילוב מסוכן

השופט משה תדמור-ברנשטיין מבית משפט השלום בתל אביב קבע כי מהראיות עולה חד משמעית שהתאונה צולמה במצלמות האבטחה שהותקנו בבניין על ידי הוועד. הסרט לא הוגש והראיה המרכזית היא התמונה שקיבלו התובעים, שאיכותה אינה משובחת, ובה נראה אדם הלבוש בחולצה כחולה שעליה לוגו מסוים גוחן להקים דמות ששכובה על הרצפה. השופט הוסיף כי סביר שהלוגו שייך לחברת הניקיון.

השופט ציין עוד כי ניתן ללמוד ממכלול הראיות שהמנוחה נרטבה בנפילתה בחדר האשפה ושבמועד הנפילה לא היה שילוט אזהרה ״זהירות החלקה״ על דלת חדר האשפה. עוד עולה כי כשהמנוחה נפלה היו בחדר האשפה לא רק מים אלא גם אקונומיקה, שילוב שמהווה סיכון מוגבר להחלקה.

כמו כן, בכך שהוועד לא אפשר לעיין בסרטון האבטחה ולא הסביר את נסיבות מחיקתו נמנע מהתובעים להביא ראיות ישירות לגבי אופי ופרטי הנפילה. במצב זה, מתקיימים התנאים של כלל ״הדבר מדבר בעד עצמו״ והנטל עובר לנתבעות להוכיח כי לא התרשלו.

השופט קבע שהנתבעות לא הביאו ראיות מספקות לעמדתן וקיימת סבירות גבוהה שהמנוחה החליקה בשל תנאי המקום באותן דקות.

עוד נקבע כי יש לייחס אשם תורם מסוים למנוחה מכיוון שהייתה מודעת לכך שהיא מרבה ליפול. על ועד הבית הוטלה אחריות של 20% והיתר על חברת הניקיון.

עו"ד רוני סובוטקה (צילום: צילום עצמי, צילום ביתי)
עו"ד רוני סובוטקה | צילום: צילום עצמי, צילום ביתי

בסופו של דבר ולאחר ניכוי אשם תורם של 15% חויבו הנתבעות לפצות את התובעים ב-93,500 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 21,879 שקל והוצאות. ועד הבית חויב בהוצאות נוספות של 3,000 שקל בשל מחדל הסרטון.

ב״כ התובעים: עו״ד אביב והבה

ב״כ הוועד: עו"ד יורם קמין

ב״כ חברת הניקיון: עו"ד יעקב לאור

עו״ד רוני סובוטקה עוסק/ת ב- נזיקין
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל