בית משפט השלום בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה חברת "אילן רוטנברג נכסים והשקעות" נגד אביה ובן זוגה של אישה ששכרה ממנה חנות ביישוב אורנית אך פונתה לאחר שלא עמדה בתשלומי השכירות. החברה טענה שהשניים ערבו לחובות של השוכרת בין היתר מאחר שחתמו על שטר ערבות בהסכם השכירות הקודם, אולם השופטת נאוה ברוורמן הדגישה: "כאשר מסתיים הסכם מסתיימת יחד עמו כל הערבויות הנלוות לו".

האישה שכרה מ"אילן רוטנברג" חנות במרכז המסחרי של היישוב בשלוש תקופות עוקבות: 2007-2010, 2010-2011 ו-2012-2015. בכל אחת מהתקופות נחתם הסכם שכירות חדש.

בתקופת השכירות השנייה (2010-2011), החברה החתימה את אביה ובן זוגה של השוכרת על שטר ערבות למקרה שחלילה היא לא תעמוד בתשלומי השכירות. בתום התקופה, החברה והשוכרת חתמו על הסכם שכירות חדש לתקופה של חמש שנים, אך הפעם, השוכרת העבירה לחברה שטר ערבות שלכאורה נחתם בידי אביה.

במהלך השנה השלישית להסכם האחרון (2015) השוכרת נקלעה לחובות ולא עמדה בתשלומי השכירות. בהמשך, נפתחו נגדה הליכי פשיטת רגל.

משהשכירות עבור 2015 לא שולמה, "אילן רוטנברג" פינתה את השוכרת מהחנות ובנובמבר אותה השנה פצחה בהליכים למימוש התחייבותם של בן זוגה ואביה לשלם את הסכומים שהיא נותרה חייבת לה. כהוכחה לחבותם, החברה הציגה את הסכמי השכירות של שתי התקופות האחרונות וכן את שטרי הערבות שנלוו להם.

אלא שהשניים טענו כי הם לא חייבים לה דבר. הם אמנם הודו שחתמו על שטר הערבות בהסכם השכירות השני אך טענו כי מאחר שהשכירות בתקופה הבאה חודשה במסגרת הסכם חדש, השטר האמור לא תקף לגביה.

באשר לשטר הערבות שהועבר לידי החברה עבור תקופת השכירות האחרונה – שנחתם לכאורה על ידי האב – נטען כי החתימה עליו זויפה.

בתגובה, החברה התעקשה כי שטר הערבות מ-2010 חל גם על הסכם השכירות האחרון, מה גם שהנתבעים ידעו שהשכירות חודשה ולא הודיעו שהם מבטלים את ערבותם, כמתחייב בחוק. באשר לשטר הערבות האחרון, היא הכחישה שחתימת האב זויפה והוסיפה כי בן זוגה של השוכרת התחייב בעל פה לשאת בחובותיה.

לא ערבו לחוב

כדי להכריע במחלוקת, השופטת ברוורמן בחנה את הסכמי השכירות ושטרי הערבויות שנלוו להם. באשר להסכם שחל על השכירות בשנים 2010-2011, השופטת קבעה שתקופת שכירות זו הסתיימה ללא חוב והשוכרת חתמה על הסכם חדש ואף העבירה לידי התובעת שטר ערבות חדש. לפיכך, הערבות של הנתבעים מ-2010 לא תקפה ביחס לתקופת השכירות השלישית, מה גם שהחוב בגינו נפתח ההליך הוא מ-2015.

באשר לשטר הערבות האחרון קבעה השופטת שהתובעת לא הוכיחה שאביה של השוכרת אכן חתם עליו ויתרה מכך, במהלך הדיונים בתיק התברר כי היה ידוע לה שהשוכרת חתמה בשמו אולם היא לא וידאה שהדבר נעשה בהסכמתו.

גם הטענה בדבר התחייבותו בעל פה של בן הזוג נדחתה. "הבעת נכונות לשלם סכום כספי כלשהו לשם סילוק סכסוך, איננה בהכרח ראיה להוכחת טענותיה של התובעת" קבעה השופטת. 

לפיכך, התביעה נדחתה בשלמותה והתובעת חויבה לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 שקלים.

ב"כ התובעת: עו"ד אורית מוסרי

ב"כ הנתבעים: עורך דין חוזים רועי כרמון

עו"ד אופיר מלך עוסק/ת ב- דיני חוזים 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה

המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל