השופטת אילה גזית קיבלה לאחרונה תביעה שהגיש לקוח ישראכרט נגד החברה ובנק הפועלים. חברת האשראי סירבה להחזיר ללקוח כספים שנמשכו מחשבונו לאחר שכרטיס האשראי שלו נגנב וטענה שהוא שיתף פעולה עם הגנבים. השופטת דחתה את הטענות מכל וכל וחייבה את הנתבעים בפיצוי נוסף על עגמת נפש.

בתביעה שהוגשה לפני כ-5 שנים סיפר התובע שב-2011 טייל בלונדון עם רעייתו. באחד הימים נגנב כרטיס האשראי שלו על ידי שני אנשים בתרגיל עוקץ. לדבריו, אחד הגנבים הטריד אותו בצורה מאיימת ברחוב צדדי. במהלך האירוע הגיע אדם נוסף שהזדהה כשוטר בתפקיד. האחרון בדק את תכולת המסמכים שלו והצליח לגנוב את כרטיס האשראי שהיה בארנק.

לדברי התובע, הבחין בגניבה כחצי שעה לאחר האירוע ומיהר להודיע עליה לישראכרט באמצעות בנו. בהמשך נודע לו שבפרק הזמן הזה הספיקו הגנבים למשוך מחשבונו כ-30,000 שקל. ישראכרט סירבה להשיב לו את הסכום ולכן הוא נאלץ להגיש את התביעה.

חברת ישראכרט טענה בתגובה כי כרטיס האשראי שהונפק לתובע היה ״כרטיס חכם״ והכיל שבב אלקטרוני לצורך זיהוי. לדבריה, כרטיס מסוג זה הוא ״המילה האחרונה״ בתחום בטיחות כרטיסי האשראי ולא ניתן למשוך באמצעותו כספים ממכשירי בנקט אלא באמצעות הקוד הסודי. החברה הדגישה כי הקוד הסודי לא ניתן לפיצוח בשום פנים ואופן שכן הוא אינו מופיע על הכרטיס או בפס המגנטי שעליו.

לטענת החברה, גרסת התובע שלפיה לא מסר את הקוד הסודי ל״גנב״ תמוהה שכן האחרון החל למשוך כספים מיד לאחר שהכרטיס עבר לחזקתו. היא הוסיפה כי מצילומי האבטחה במקום האירוע עולה שהתובע אמנם לא משך את הכספים ממכשיר הבנקט בעצמו אך הוא נכח באזור ואף התרחק מהמקום ביחד עם המושך.

דרכים מתוחכמות

עו"ד צביקה מועלם (צילום: צילום עצמי, פסקדין)
צילום: צילום עצמי, פסקדין
אך השופטת אילה גזית מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את התביעה. היא הדגישה שלפי חוק כרטיסי חיוב בעל כרטיס אשראי אינו נושא באחריות לשימוש לרעה שנעשה בכרטיס והאחריות תהיה על המנפיק, אלא במקרים בהם הלקוח היה שותף למרמה או שמסר את הכרטיס לאדם אחר.

לדבריה, התובע הוכיח שכרטיס האשראי שלו נגנב וגרסתו הייתה סדורה, אמינה ועקבית. היא הוסיפה כי ניכר מחומר הראיות שהתובע לא משך את הכספים ולא מסר לאיש את כרטיס האשראי או את הקוד הסודי.

מנגד הנתבעת לא הוכיחה את הטענות החמורות בדבר מרמה וזיוף שהטיחה בתובע. בהקשר זה ציינה השופטת שהתובע לא צריך להביא ראיות שיצביעו על הדרכים לפיצוח הקוד הסודי, כשהדרכים הללו נעשות יותר ויותר מתוחכמות. העובדה שהנתבעת אינה מודעת לדרכי הפריצה לא שוללת את האפשרות שיש דרך כזו, כתבה. 

כמו כן, מעיון בתמונות שהציגה הנתבעת עולה שאין אפשרות לזהות בהן את התובע וטענת הנתבעת בהקשר זה מופרכת ומצדיקה פסיקת פיצוי על עגמת הנפש שנגרמה לאיש.

בסיכומו של דבר חייבה השופטת את הנתבעים להשיב לתובע את הסכום שנגנב, 29,706 שקל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן, היא חייבה אותם בפיצוי של 20,000 שקל על עגמת נפש.

לטובת התובע נפסקו גם הוצאות ושכ״ט עו״ד בסך 15,000 שקל.

שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

עו"ד צביקה מועלם עוסק/ת ב- דיני צרכנות ותיירות 
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

 

פסק דין