השופט בן שלו דחה לאחרונה תביעה של אדם להצהיר שכל הזכויות בדירה שירש יחד עם אחיו שייכות לו. ברקע התביעה חוב גבוה של האח לקרנית (הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים). התובע טען בין היתר כי הוריו הותירו צוואה שלפיה הוא זוכה בדירה כולה, אך היא אבדה. השופט קבע שלא נמצא ביסוס ראייתי לטענה תוך שהבהיר כי גם מצבו הרפואי הירוד של האח אינו עילה להעברת זכויות במקרקעין.
האחים ירשו את עיזבון הוריהם בחלקים שווים. ב-1999 פתחה קרנית תיק בהוצאה לפועל נגד אחד האחים שחייב לה כספים בהתאם לפסק דין חלוט. כיום סכום החוב עומד על מעל מיליון שקל.
במסגרת העיזבון כלולה דירה שעדיין רשומה על שם ההורים המנוחים (האם נפטרה ב-1980 והאב נפטר בשנת 2000).
קרנית טענה כי ב-2018 נודע לה שלאח החייב זכויות בדירה מכוח צוי ירושה ולפיכך היא הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע להורות על רישום הזכויות בדירה בחלקים שווים בין האחים.
במאי 2019 הגיש אחיו של החייב את התביעה הנוכחית בה ביקש להצהיר שמלוא הזכויות בדירה שייכות לו בלבד.
בית המשפט הורה על מינוי אפוטרופוס לדין לאח החייב לאור מצבו הבריאותי.
התובע טען כי חרף מאמצים מצידו נבצר ממנו לאתר צוואה שנערכה לדבריו לטובתו ואשר הורתה על העברת הזכויות בדירה אליו. הוא הוסיף כי נשא במשך שנים ארוכות בהוצאות בקשר לדירה וכי מנגד קרנית לא עשתה דבר על מנת לגבות את החוב מאחיו.
עוד הבהיר התובע כי אחיו אדם חולה וכי הוא גר בדירה. התובע ביקש שלא לפנות את אחיו והבטיח כי אם יזכה בתביעה יאפשר לאחיו לגור בנכס כל חייו.
האפוטרופא לדין שמונתה לאח ביקשה לקבל את עמדתו של התובע לנוכח הבטחתו כי לא יפנה אותו מהדירה.
קרנית טענה כי התובע עצמו פעל להוציא צווי ירושה אחרי ההורים והדבר סותר את טענתו כי קיימת צוואה. היא גם הפנתה לגרסאות משתנות של התובע בקשר לדירה ועתרה שלא להסתמך עליהן.
לא עמד בנטל
השופט בן שלו מבית המשפט למשפחה בבאר שבע דחה את התביעה.
הוא ציין שהתובע לא עמד בנטל הכבד לשכנע שהזכויות בדירה צריכות להיות רשומות על שמו בלבד, ולמעשה לא הציג תשתית ראייתית לתמיכה בטענה.
השופט כתב כי התובע הציג ארבע גרסאות שונות. האחת, שהוריו המנוחים ביקשו למעשה לצוות את הדירה לטובת נכדתם, בתו. השנייה, שבשלב כלשהו העביר לו אחיו את זכויותיו בדירה בתמורה לזכויות מלאות בחנות שאף היא חלק מהעזבון. השלישית, שהואיל והוא זה שנשא בהוצאות השונות עבור החזקתה של הדירה, הרי שיש לראות בכך משום הקניית מלוא הזכויות בדירה לטובתו. בסיכומיו טען התובע כי היתה בעבר צוואה לטובתו (ולא לטובת בתו), אלא שלא מצא אותה.
השופט קבע כי לא נמצא בסיס ראייתי לגרסאות וכי חלקן אינן מפורטות באופן מספק או מהוות הרחבת חזית אסורה.
עוד הדגיש השופט כי עם כל ההבנה לרצונו של התובע לסייע ולדאוג לאחיו, הרי שאין במצב רפואי או סוציאלי כדי לקבוע זכויות במקרקעין.
התובע חויב בהוצאות קרנית בסך 7,500 שקל.
ב״כ התובע: בעצמו
ב״כ האח: האפוטרופא לדין עו״ד חגית אלוש
ב״כ קרנית: עו״ד אמיר כספי
עו״ד יגאל שגיא עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.