בני זוג שחיו במשך כ-40 שנה כידועים בציבור הסתכסכו בערוב ימיהם. הם התחילו לנהל הליכים משפטיים בנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם, אך האישה הלכה לעולמה בטרם הושלמו ההליכים. לאחר מותה בנה עתר לקיים את צוואתה שנערכה לטובתו. בן זוגה הגיש התנגדות, אבל גם הוא לא שרד עד סוף המשפט ומת. יורשו – שאינו קרוב משפחתו – ביקש להיכנס בנעליו אך בית המשפט למשפחה דחה אותו בנימוק שמדובר בהליך סרק. הוא ערער על ההחלטה וזכה לאחר שהוגדר במחוזי כ"מעוניין בדבר" לעניין חוק הירושה.
במהלך חייה ערכה המנוחה לפחות 6 צוואות שונות, כאשר במוקדמת שבהן (משנת 2002) ציוותה מרכושה לבן זוגה. ואולם, לאחר שנים בהן נהג המנוח כלפיה באלימות הם החליטו להיפרד. לאחר הפרידה ערך המנוח צוואה לטובת המערער.
בנה של המנוחה ביקש לקיים את אחת מצוואותיה של אמו שנערכה לטובתו. בית המשפט למשפחה נעתר לבקשתו ודחה את התנגדות המערער. בית המשפט הסביר שהמערער רק התנגד לצוואה ולא הצביע על צוואה אחרת לטובתו, ובנסיבות אלה אין מקום לברר את התנגדותו. עוד נקבע כי בקשתו לקיים דווקא את הצוואה המוקדמת ביותר של המנוחה מעלה תמיהות.
המערער ניסה שוב וערער למחוזי. לטענתו, לפני שהמנוחה חתמה על הצוואה שבנה (המשיב) מבקש לקיים היא אובחנה כדמנטית, חרדתית ודיכאונית. לדבריו, מאז שהמשיב גילה על קיומה של הצוואה מ-2002 הוא פצח במכבש לחצים כלפי אימו במטרה שתערוך שוב ושוב צוואות לטובתו. בנסיבות אלה, טען, כלל הצוואות למעט זו מ-2002 חסרות תוקף.
בנה של המנוחה סמך ידו על הכרעת בית המשפט למשפחה. הוא טען כי המערער אינו קשור לאימו המנוחה בשום צורה, ואין לו מעמד לטעון כנגד צוואתה. המשיב הוסיף שהמערער אינו "מעוניין בדבר" הזכאי להגיש התנגדות לצוואה, מאחר והוא לא נהנה ישיר מהעיזבון.
עוד טען המשיב כי יש להעדיף צוואה מאוחרת על פני צוואה מוקדמת. מכל מקום, טען, הזכות שהעניקה המנוחה לבעלה בצוואה מ-2002 היא זכות אישית למגורים בדירה, וזכות זו אינה ניתנת להעברה למערער.
סיכוי נמוך, אבל קיים
שופטי המחוזי מיכל ברנט (אב"ד), צבי ויצמן ויעל מושקוביץ קבעו כי לנוכח היותו של המערער זוכה בעיזבון המנוח הוא נחשב ל"מעוניין בדבר" ביחס לעיזבון המנוחה. בהקשר לכך הם דחו את עמדת המשיב ונימקו שגם נהנה עקיף מצוואה, כמו המערער, עולה כדי "מעוניין בדבר".
"מעת שהמערער הוא בגדר "מעוניין בדבר" ביחס לעיזבון המנוחה הוא רשאי להגיש התנגדות לצוואות שנערכו על ידה ואשר יש בהן לפגוע בזכותו העקיפה לרשת חלק בעיזבונה", כתבו השופטים.
השופטים ציינו שהם אינם מתעלמים מהאפשרות לפיה מדובר בהתנגדות סרק, לנוכח קיומן של צוואות אחרות המאוחרות לזו אותה מבקש המערער לקיים. ואולם, עדיין קיימת חשיבות בבירור רצונו האמתי של המת, ומרגע שהמערער נכנס להגדרת מעוניין בדבר יש לברר את התנגדותו.
השופטים הטעימו כי למרות הסיכויים הנמוכים לכאורה שעומדים למערער בהוכחת התנגדותו, יש לתת לו הזדמנות.
על מנת לאזן בין זכות המערער להתנגד לצוואה לבין תוחלת ההתנגדות, נקבע כי עליו להפקיד ערובה בסך 120,000 שקל כתנאי לבירור ההתנגדות.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד מאור גרצנשטיין עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.