השופט גלעד הס מבית משפט השלום בהרצליה קיבל את תביעתה של גננת מהרצליה והורה לאישה שפרסמה נגדה פוסט בפייסבוק לשלם לה פיצויי לשון הרע בסך 18,000 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 שקל. עם זאת, התביעה הוגשה על סך 100,000 שקל, כך שהפיצוי נפסק ברף נמוך יחסית.
הפרשה החלה כאשר באחד הימים נכנסה הנתבעת למטבח הגן והחלה לצעוק על הגננת (התובעת) ולהטיח בה האשמות לגבי הטיפול בילדי הגן. אחר כך היא צילמה את הילדים והגננת ללא אישור, ועזבה את המקום. השתיים לא הכירו לפני כן, הנתבעת טענה שיש לה תינוק בתינוקייה הסמוכה לגן.
כשעתיים לאחר מכן היא פרסמה בקבוצת פייסבוק "נווה עמל – הרצליה" פוסט שאליו צירפה תמונה, ובו "הזהירה" את הורי ילדי הגן מפני "סכנה". בפוסט נכתב כי ילדי הגן שיחקו בחוץ בחום כבד ללא מזגן, וכי הגננת נמצאת בפנים והסייעת עסוקה "כל היום בנייד".
בשרשור התגובות לפוסט הנתבעת כתבה כי "חייבים לסגור את הגן", וכי "חבל ככל שהאמת תצא לאור הורים לא ישימו את היקר להם מכל עם המפלצת הזאת".
במהלך ההליך הצדדים הסכימו לנוסח התנצלות מוסכם, בו חזרה בה הנתבעת מאמירותיה, התנצלה וציינה כי נודע לה שהתובעת היא גננת ותיקה ומוערכת הפועלת מתוך שליחות ואהבה למקצוע.
בתביעתה הגגנת טענה, בין היתר, כי הנתבעת פעלה ביודעין על מנת להזיק לה ולחברה המפעילה את הגן, תוך הצגת מידע כוזב, ומתוך מטרה להקים צהרון בבעלותה. היא אף טענה כי התביעה הביאה לכך שהיא נאלצה לסגור את הגן אחרי 32 שנה, עקב ירידה ברישום.
באשר להתנצלת נטען כי מדובר בהתנצלות חסרת משמעות, שכן יום למחרת פרסומה הנתבעת מחקה אותה.
הנתבעת טענה כי מדובר בפוסט שפורסם בקבוצה סגורה ונמחק לאחר שעות בודדות. באשר לטיב הפרסום, נטען כי ביום האירוע היה חם במיוחד והילדים אכן שהו בחצר בשעות הרלוונטיות.
ההתנצלות "עבדה"
כיוון שהנתבעת הסכימה להתנצל, עיקר הדיון עסק בגובה הפיצוי. השופט הס לא שוכנע שהגן נסגר בשל האירוע, שכן לנוכח המוניטין שצברה התובעת לאורך שנים רבות, לא סביר שרק בגלל אותו פוסט הורים חדלו משלוח ילדיהם לגן. בהקשר זה השופט אף הפנה לכך שבתגובות לפוסט חלק מחברי הקבוצה התנגדו לדברי הנתבעת.
לעומת זאת, השופט ציין כי ברור שהפרסום ב"כיכר העיר העכשווית" גרם לתובעת לעוגמת נפש.
בנוגע להיקף הפרסום, השופט התחשב בכך שמחד מדובר בקבוצה המונה כ-3,500 חברים, ומאידך הפוסט נמחק כעבור מספר שעות.
לגבי טיב הפרסום, השופט הבהיר כי מאחר שהנתבעת ויתרה למעשה על טענות בדבר אמת בפרסום, הרי שהפרסומים אינה נכונים. כמו כן, השופט סבר כי הנתבעת היתה צריכה לפנות אל הגננת באופן מכובד ולא לפעול כפי שפעלה.
מאידך, השופט ציין כי לתובעים "אצה הדרך להגשת התביעה", וכי אם היו שולחים התראה יכול להיות שההליך היה נמנע.
באשר לטענת הגננת בדבר הסרת ההתנצלות, השופט סבר כי התגובות השליליות כנגד הנתבעת לאחר פרסום ההתנצלות, מהווים עדות לכך שהיא הגיעה אל הקהל הרלוונטי וסיפקה את מטרתה. "פרסום ההתנצלות לא נועד להעמיד את הנתבעת ל'שיפוט הקהל' אלא להשיב את כבודה של התובעת בעיני הבריות מה שאכן קרה", כתב.
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד עופר רוזנבלום עוסק/ת ב- נזיקין
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל