בית הדין לעבודה בתל-אביב הפך לאחרונה את קביעת הביטוח הלאומי שלפיה פלסטינית שנולדה וחיה בישראל הפסיקה ב-2017 להיות תושבת ישראל כיוון שעברה להתגורר עם בעלה בשטחים. השופטת יפית מזרחי-לויהאמינה לגרסת האישה כי נשארה לגור בישראל למרות נישואיה בשל היתרונות הכלכליים, הבריאותיים, המשפחתיים והבטחוניים שיש בכך עבורה ועבור שלושת ילדיה הקטינים. בתוך כך נקבע כי היעדרותה מדירתה בשלוש פעמים שבהן הגיעו לשם החוקרים לא מבססת את הטענה לעזיבת הארץ.
המוסד פתח בחקירה במסגרת התביעה שהגישה האישה להבטחת הכנסה נוכח נישואיה לתושב הכפר חבלה שבשטחים. שלוש פעמים הגיעו חוקרי המוסד לכתובת שמסרה בלוד ומצאו את הדירה ריקה. לאחר מכן, נשלח חוקר פרטי לשטחים וזה גילה שם בית מרוהט המתאים למשפחה.
משכך, המוסד החליט כי האישה והילדים עזבו את הארץ ועברו להתגורר בכפר, והודיע לה כי בינואר 2017 פקעה התושבות שלה.
בעקבות קביעה זו ילדיה הקטנים לא קיבלו טיפול רפואי בישראל ולכן האישה הגישה בקשה דחופה לביטולה בבית הדין לעבודה.
התובעת טענה כי מעולם לא עזבה את ישראל. היא הסבירה שבעלה לא קיבל אישור לגור בארץ והם נאלצים לגור בנפרד כיוון שהיא לא מוכנה לגור בשטחים ולוותר על הזכויות שלה ושל הילדים כאן. התובעת הבהירה כי מאז ומתמיד חיה בישראל וזהו ביתה ומולדתה.
התובעת הסבירה כי החוקרים לא מצאו אותה בדירה משום שהיא מבקרת את בעלה מספר ימים בחודש יחד עם הילדים, ונודדת בין קרובי משפחתה בארץ עקב מצוקה כלכלית והעזרה שהם מעניקים לה בטיפול בילדים. להוכחת טענותיה הביאה התובעת לעדות חברות ושכנות וכן חשבונות חשמל ומים מהדירה שלה.
הביטוח הלאומי עמד בתקיפות על קביעתו כי התובעת עברה להתגורר עם בעלה בשטחים באופן שמבטל את תושבותה. המוסד ציין כי לא הגיוני שהתובעת תנדוד עם הילדים בין בתים בישראל במקום להיות עם בעלה בביתו המסודר, מה גם שהחשבונות שהציגה נמוכים מדי. בנוסף נטען כי העדויות מטעם התובעת לא היו מהימנות והיא לא הוכיחה שנשארה בישראל.
בחירה הגיונית
אולם השופטת מזרחי-לוי הבהירה כי מאחר שהתובעת אזרחית ישראל והייתה כזו כל ימי חייה, הנטל להוכיח שהתושבות שלה פקעה בשל עזיבת הארץ רובץ על כתפי המוסד ולא עליה - והיא לא סבורה שעמד בו.
השופטת קיבלה את גרסת התובעת באשר להחלטתה להישאר בארץ. "אינטרס התובעת בשמירה על מעמדה כתושבת ישראל הוא ברור ומערב סיבות משפחתיות, כלכליות, בריאותיות, חינוכיות, בטחוניות ועוד", כתבה.
השופטת הוסיפה כי אך הגיוני שהתובעת - שסובלת ממצוקה כלכלית קשה - תבחר להישאר בישראל וליהנות מטיפול רפואי משובח, קצבאות ועזרת הרווחה, הוריה ומשפחתה המורחבת חלף מגורים בשטחים.
השופטת אף לא העניקה משקל רב לממצאי החקירות, שלטעמה לא הוכיחו באופן חד-משמעי כי התובעת עזבה את ישראל ואף לא נתמכו בעדויות מטעם בעל הדירה, קרובי המשפחה שלה והשכנים שלה או של בעלה.
על כן נקבע כי ביטוח לאומי לא הציג תשתית ראייתית מבוססת על מנת לקבוע שהתובעת לא התגוררה בישראל ב-2017. קביעת המוסד בוטלה והוא חויב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 7,000 שקל.
ב"כ התובעת: עו"ד מאור קשלס מטעם הסיוע המשפטי
ב"כ הנתבע: עו"ד וידנה
* עו"ד מאיסה ח'דירי עוסקת בדיני נזיקין ומייצגת בהליכים מול ביטוח לאומי
** הכותבת לא ייצגה בתיק
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל