בית משפט השלום בתל-אביב דחה תביעה שהגישה "מנורה" לכיסוי פיצויים נזיקיים ששילמה למבוטח שרכבו נפגע בעת ששכנתו הפעילה את מכפיל החנייה בו חנה. הסיבה: חברת הביטוח תבעה את בן הזוג של השכנה במקום את זוגתו.
בפברואר 2016 נפגע רכב המבוטח אצל "מנורה" בעת שחנה במעלון רכבים בחניון בניין מגורים ברחוב שינקין בתל-אביב. התאונה אירעה כשזוג דיירים הגיע להחנות את הרכב. האישה היא שנהגה ועצרה את הרכב לפני המעלון ולחצה על מתג ההפעלה להורדת החנייה העליונה מתה. בתוך כך נפגע הרכב שחנה בחנייה התחתונה – וירד אותה העת עם המתקן.
מספר חודשים לאחר התאונה הגישה חברת הביטוח תביעה לבית משפט השלום בתל אביב כנגד בן זוגה של האישה בטענה שהוא זה שהפעיל את מכפיל החנייה במועד התאונה. בתביעתה עתרה המבטחת להחזר הסכום ששילמה לבעל הרכב הניזוק בסך 16,110 שקלים, נוכח רשלנותו וחוסר זהירותו.
הנתבע בתגובה הכחיש את טענות חברת הביטוח, וטען כי התאונה אירעה באשמתו הבלעדית של בעל הרכב הנפגע (המבוטח), שהחנה את רכבו בניגוד להנחיות ובצורה מסוכנת.
בכל מקרה, לטענתו של הנתבע, הפעלת המעלון נעשתה על ידי בת-זוגו ולא על-ידו, כך שאין לו שום קשר לפגיעה, וודאי שאין לו אחריות משפטית למעשיה. בתגובה לכך טענה "מנורה" כי מאחר ששמה של בת הזוג לא נרשם בכתבי הטענות מטעם הנתבע ומשלא שלח הודעת צד שלישי כנגדה – יש לזקוף את האירוע לחובתו.
תקבל החזר "לכאורה"
לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם הוכח בפני השופטת ד"ר מיה רויזמן-אלדור כי מפעילת המעלון – ולמעשה "המעוולת" - היתה בת הזוג של הנתבע.
"ומדוע לכאורה אמרתי? הואיל והזכאות היתה צומחת לתובעת אל מול הנתבע הנכון" כתבה השופטת ושינתה את כל מהלך ההכרעה.
השופטת הסבירה כי היו בפני חברת הביטוח די פרטים הנוגעים ל"מעוולת" הנכונה בתיק זה. אולם משלא ביקשה לצרפה כנתבעת בהליך, אין לה להלין אלא על עצמה. משכך, התביעה נדחתה.
עם זאת, לפני סיום השופטת הבהירה כי אין בקביעה זו כדי למנוע מהתובעת מלתבוע את בת-הזוג של הנתבע. בנסיבות העניין, נוכח דחיית התביעה, חוייבה חברת הביטוח בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,500 שקלים.
ב"כ התובעת: עו"ד אדות
ב"כ התובע: עו"ד טייב
עו"ד רוני סובוטקה עוסק/ת ב- דיני ביטוח
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.