השופטת דגית ויסמן מבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב קיבלה את תביעת בת זוגו של אדם שהלך לעולמו בשנות ה-60 לחייו, וקבעה שהיא זכאית לקבל קבצת שארים מקרן הפנסיה וגמל שהחזיק ב"מנורה מבטחים".

השאלה המכרעת היתה האם יש להכיר בתובעת כ"ידועה בציבור" של המנוח, ממנה נובעת זכאותה כאמור, בהתאם לתקנון קרן הפנסיה של מבטחים, המגדיר מי היא "אלמנת עמית". השופטת סברה שהוכח "קשר זוגי עם המנוח, הכולל מגורים משותפים ושיתוף כלכלי בין בני הזוג, במשך מספר שנים עובר לפטירתו."

התובעת והמנוח הכירו ב-2011, כששניהם היו גרושים. ב-2012, הם עברו להתגורר יחד, לאחר שבית המשפט למשפחה אישר "הסכם חיים משותפים" שנחתם בין השניים. בהסכם נקבע בין השאר כי כל הנכסים, הזכויות והתקבולים הכספיים יישארו בידי כל אחד מהם.

סעיף נוסף בהסכם קבע כי לאחר מותו של אחד מהם, יהא זכאי הצד השני לקבל גמלת בן זוג, ככל שתגיע לו ספציפית, מבלי שתהייה על חשבון שארים אחרים.

בשנת 2017 האיש נפטר, ופרץ סכסוך בין התובעת לבין שלושת ילדיו (הנתבעים בהליך, בנוסף למבטחים).

התובעת טענה כי היא היתה "ידועה בציבור" של המנוח, ולכן נחשבת אלמנתו לצורך זכאותה.

מנגד, ילדיו של המנוח טענו שהתובעת לא הוכיחה שהיתה ידועה בציבור של אביהם, וכן כי המסמכים הרלוונטיים מראים כי התובעת ואביהם בחרו לקיים מערכת יחסים עם הפרדה רכושית מוחלטת, ואביהם בעצמו הביע את רצונו שהיא לא תקבל את הכספים שצבר בקרן הפנסיה.

לנוכח ההסכם, נטען כי עצם התביעה כיום מהווה עמידה על זכות בחוסר תום לב. עוד נטען כי לא היתה בין שניים תלות כלכלית.

"מבטחים" מצדה הותירה את שאלת מעמדה של התובעת להכרעת בית הדין, והודיעה שתכבד כל החלטה.

לא מעריך "איכות"

אף שציינה כי הראיות שהציגה התובעת היו יחסית "דלות", השופטת ויסמן שוכנעה שהיא היתה ידועה בציבור של המנוח כאמור. בין היתר, השופטת הפנתה לצילומים מאירועים שונים, למודעת אבל של המנוח בה כונתה התובעת "בת זוגו", וכן להודעות בהן הוא עצמו כינה אותה כך.

"הם חיו יחד, הלכו יחד לאירועים משפחתיים משותפים (משני הצדדים) וברי שחיו תחת קורת גג משותפת כבני זוג, חברים בעלי מעגל חברתי משותף, וזאת בשונה משותפים זרים לדירה, החולקים ביניהם את הוצאות המגורים בבית", כתבה.

חיזוק לגרסת התובעת אף התקבל בעדותה של שכנה של השניים, שסיפרה כי "היה ברור שהם בני זוג".

עו
עו"ד שי כהן | צילום: אפרת כהן

כמו כן, השופטת הבהירה כי "תפקידו של בית הדין אינו להעריך את איכות הקשר הזוגי, אלא לקבוע על יסוד מכלול הראיות שבפניו, אם הקשר – על עליות ומורדותיו – הוא קשר של ידועים בציבור."

 

לפי השופטת, העובדה שהשניים החליטו בחיים להתנהל תוך הפרדה רכושית, אינה מעידה בהכרח על רצון מובהק וברור שלא להיות מוכרים כידועים בציבור. "מכל מקום, ההסכם לחיים משותפים חל בחייהם של בני הזוג, שכן מעצם טבעו הוא נועד להסדיר את החיים המשותפים. אין בו להתגבר על זכויות הנובעות מתקנון קרן הפנסיה," הוסיפה.

בדומה לכך, השופטת הבהירה שגם צוואתו של המנוח או הוראות בדבר מוטבים לקרן אינם יכולים לגבור על הוראות התקנון. התוצאה כאמור היתה כי תביעת התובעת התקבלה.

ב"כ התובעת: עו"ד מנשה שני

ב"כ הנתבעת 1: עו"ד רחלי ראזון

ב"כ הנתבעים 2-4: עו"ד אסף עוזרי

עו"ד שי כהן עוסק/ת ב- דיני ביטוח
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל