השופטת מיכל ברדנשטיין קיבלה לאחרונה תביעת שהגיש אדם נגד אשתו בנפרד בגין הוצאת דיבה. הוא טען כי 27 פרסומים שלה ברשת החברתית הציגו אותו כבן זוג מתעלל וכאב שהתנכר למשפחתו ולילדיו. האישה טענה כי מדובר בניסיון לפגוע בחופש הביטוי שלה אך לאחר הגשת כתב ההגנה נמנעה מלהתייצב לדיונים. השופטת הוציאה פסק דין בהיעדר התייצבות בו חייבה אותה ב-500,000 שקל.
בתביעה שהגיש האיש על סך מיליון שקל הוא טען כי אשתו העלתה 27 פרסומים פוגעניין כלפיו לרשתות החברתיות. הוא ציין כי כשחיו יחד הנתבעת איימה שאם יעזוב אותה היא תהרוס את חייו, תבזה אותו, תשפילו ותציגו כאלים וכאנס שפגע באשתו ובילדיו.
לדבריו, לאחר שנפרד ממנה היא החלה לממש את איומיה ויצאה במסע השמצות והכפשות מתוכנן נגדו, במטרה לגרום להליך דמוניזציה שלו בקרב הציבור.
התובע טען כי מדובר בפרסומים כוזבים וזדוניים שהציגו אותו, בין היתר, כמי שהתנכר ומתנכר לנתבעת ולילדי הצדדים; כמי שנטש את משפחתו והותירם חסרי כל; כאדם אלים ומתעלל כלפי בני משפחתו, דוחה את ילדיו וגורם נזק לבני המשפחה; כעבריין אלים ועוד.
בכתב ההגנה אישרה הנתבעת את הפרסומים אך טענה כי מדובר בתביעת השתקה שהוגשה בחוסר תום לב מצד התובע במטרה לפגוע בחופש הביטוי שלה ולסכל תביעה שהגישה נגדו (שמהותה לא הובהרה בפסק הדין).
לטענתה, התנהגות התובע הייתה מתעללת ואכזרית, והיא, בצר לה, ביצעה את הפרסומים ברשתות החברתיות ושיתפה בעוול שנגרם לה, כדי לגייס תמיכה ולגרום למכריו של התובע, לשנות מדרכו ומהתנהלותו.
טענתה המרכזית הייתה שעומדות לה ההגנות שבחוק. לדבריה, מדובר בפרסומי אמת שעסקו בחוויותיה האישיות ויש בהם עניין ציבורי. עוד לדבריה, הפרסומים נעשו לשם הגנה על עניין אישי כשר ולכן חוסים תחת הגנת תום הלב.
מעבר להגשת כתב ההגנה הנתבעת נמנעה באופן שיטתי מהתייצבות לדיונים שנקבעו והתובע ביקש לקבל פסק דין בהיעדר התייצבות.
התנהלות חריגה
השופטת מיכל ברדנשטיין מבית המשפט למשפחה בירושלים פירטה בהרחבה את התנהלות הנתבעת בתיק, אותה כינתה "חריגה מאוד". כך למשל, היא לא התייצבה לקדם המשפט ולדיונים מבלי שקיבלה אישור לכך וללא בקשת דחייה. כמו כן, יום לפני דיון ההוכחות היא עתרה לדחיית המועד בנימוק שהיא מבקשת לסדר לעצמה ייצוג משפטי, אף שהיו לרשותה חודשים ארוכים לעשות זאת.
בנסיבות אלה השופטת נעתרה לבקשת התובע וקיבלה את התביעה בהיעדר התייצבות. היא ציינה כי היות והפרסומים עצמם אינם שנויים במחלוקת, ובהתאם למתווה הדיוני שנקבע בהסכמת הצדדים על הנתבעת היה להביא את ראיותיה ראשונה, הרי שמשעה שהיא לא התייצבה לדיון ההוכחות ולא הביאה עדים, התובע זכאי לפסק דין על בסיס הראיות שהביא.
השופטת הוסיפה שהפרסומים, שבוצעו לאורך תקופה של כחצי שנה, כוללים האשמות חמורות כלפי התובע, במדרג גבוה, תוך השחרתו. עוד נכתב בפסק הדין כי התובע הראה שכל אדם סביר שנחשף להתבטאויות עלול לבוז לו ולשמור ממנו מרחק.
השופטת דחתה את ההגנות להן טענה הנתבעת וכתבה כי הן לא הוכחו. בתוך כך היא ציינה שהתובע הוכיח שלפרסומים נחשף קהל רחב מאוד של אלפי אנשים.
באשר לפיצוי, השופטת התחשבה במצבה הכלכלי של הנתבעת וחייבה אותה במחצית סכום התביעה, 500,000 שקל.
בנוסף חויבה הנתבעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
ב"כ התובע: עו"ד בן קרפל
ב"כ הנתבעת: לא צוין
עו״ד אילן גולדנברג עוסק ב- לשון הרע
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.