בני זוג שפירקו נישואי פרק ב' – הוא ישראלי והיא רוסיה שעברה לישראל – ניהלו בשנתיים האחרונות הליכים לחלוקת רכוש בבית המשפט למשפחה בתל-אביב. בפסק דין שניתן לאחרונה קבעה סגנית נשיא בית המשפט מירה דהן כי האישה לא זכאית למזונות אבל תקבל 4,000 שקלים בחודש למימון שכר דירה כתחליף לזכות המגורים שהעניק לה הבעל בדירתו, שמימושה לא אפשרי בשל הסכסוך ביניהם. עוד נקבע כי הבעל לא זכאי להחזר כספים על דירה שרכש לאישה ברוסיה, וכי ביתר הזכויות שכל אחד צבר הם יתחלקו שווה בשווה. מאחר שהחלק של הבעל גדול משמעותית האישה תצא עם סכום נכבד.
בני הזוג הכירו דרך האינטרנט ב-2011 ותוך שמונה חודשים נישאו בנישואים אזרחיים ברוסיה. ב-2019 הם נפרדו והחלו לנהל הליכים לחלוקת הרכוש. האישה תבעה מזונות של 13,750 שקלים בחודש ל-10 שנים וחלוקת רכוש לא שוויונית לטובתה, ואילו הבעל תבע ממנה להחזיר לו כ-420 אלף שקלים שהשקיע ברכישת דירה ברוסיה ולבטל הערת אזהרה שרשומה לטובתה על דירתו, שהבטיחה לה זכות מגורים לכל ימי חייה.
היה צריך לנסח תנאים מפורשים
סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בתל-אביב מירה דהן קבעה כי האישה לא זכאית למזונות מעבר ל-5,000 שקלים בחודש שאושרו לה בהחלטה קודמת למשך 8 חודשים בלבד. היא ציינה שחוקר פרטי גילה שבניגוד לטענותיה, האישה עובדת כמעסה ומאחר שעברה הכשרות שונות בתחום הקוסמטיקה, היא יכולה להתפרנס בכוחות בעצמה.
עוד נקבע כי אפילו שבכל זאת יש פערי שכר משמעותיים בין הצדדים, אין סיבה לחלק את הזכויות הכספיות שלא באופן שוויוני מאחר שבאיזון המשאבים תזכה האישה בסכומים משמעותיים, ובנוסף יש לה זכות המגורים בדירה בישראל ודירה ברוסיה – שכן טענות של הבעל בהקשר זה נדחו.
השופטת קבעה כי מהראיות עלה שהדירה ברוסיה הייתה שייכת לחברה שבה עבדה האישה והובטחה לה אם תישאר עד הפרישה. לאחר הנישואים, האישה חששה להפסיד את זכויותיה ולכן סירבה לעזוב את רוסיה. הבעל, שרצה שתגיע לארץ, הסכים לפיכך לרכוש את הדירה בשבילה. השופטת ציינה שהבעל טען כי האישה הפרה את התחייבותה לרשום חצי מהזכויות על שמו, אבל הוא לא הוכיח התחייבות כזאת. היא הדגישה שהבעל אדם מנוסה שהיה מלווה בייעוץ משפטי צמוד, וסביר להניח שאם היה תנאי לרכישה הוא היה מנוסח בהסכם מפורש. לפיכך, תביעתו להחזר כספו נדחתה.
עוד נקבע כי הערת האזהרה לטובת האישה בדירה בישראל נרשמה על סמך הסכם שהעניק לה זכות מגורים בדירה עד יום מותה. השופטת הבהירה כי הפרשנות של הבעל, לפיה הזכות הוגבלה רק לתקופת הנישואים, לא מתיישבת עם לשון ההסכם. גם בהקשר הזה היא ציינה כי אם היה רוצה שתופיע הגבלה על הזכות היה עליו לדאוג שתירשם מפורשות.
לפיכך, השופטת דחתה את בקשתו למחוק את הערת האזהרה. עם זאת, מאחר שבצל הסכסוך בני הזוג לא יכולים להמשיך לגור באותה דירה, היא קבעה שהבעל יממן לאשתו דמי שכירות של 4,000 שקלים בחודש עד 120. לחילופין היא אפשרה לו להציע בהמשך פיצוי חד-פעמי ראוי.
הבעל חויב בהוצאות של 30,000 שקלים.
ב"כ הבעל: עו"ד משפחה יעקב בלס, עו"ד יעקב יצחק
ב"כ האישה: עו"ד אורלי לוי ברון, עו"ד אולגה סגל
עו"ד אייל גונן עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.