בית המשפט המחוזי בחיפה אישר לאחרונה פסק דין שדחה תביעה לביטול הסכם פירוד בין ידועים בציבור. השופט חננאל שרעבי והשופטות אספרנצה אלון ורבקה איזנברג דחו את טענת בת הזוג בערעור כי אולצה לחתום על הסכם מקפח וכי בן זוגה ניצל את מצבה הנפשי המעורער כדי לעשוק אותה. נקבע כי מדובר באשת עסקים שהתנהלותה לא מעידה על חולשה או חוסר אונים, וכי טענותיה כנגד בן הזוג הופרכו בין היתר בהתכתבויות וואטסאפ חבריות ועדויות על בילויים משותפים בתקופה שלאחר אישור ההסכם.
המערערת ובן זוגה היו ביחד כ-6 שנים. ב-2013 הם נפרדו וחתמו על הסכם פירוד שאושר בבית המשפט, וכן על הסכם הלוואה במסגרתו התחייבה להחזיר לבן זוגה 350 אלף שקל שהשקיע באחד העסקים שלה.
בחלוף שנתיים שבהן קיימה את ההסכמים היא הגישה תביעה לביטולם בטענה שבן זוגה עשק אותה והיא חתמה על ההסכם תחת לחצים ואיומים אלימים. לדבריה, הוא ניצל את המצוקה הנפשית שלה וכפה עליה לחתום על הסכם מקפח שהדיר אותה מנכסי נדל"ן שנחשבים לרכוש משותף והותיר אותה עם חובות.
לאחר שבית המשפט למשפחה בחיפה דחה את התביעה היא ערערה על פסק הדין. המערערת טענה שבית המשפט התעלם מהעובדה שהיא בעלת 20% נכות נפשית. עוד היא טענה שההסכם נערך על ידי עורך דין מטעם בן זוגה, ולקח לה זמן לקלוט שרימו אותה. המערערת הוסיפה כי לא הייתה צריכה להחזיר לבן זוגה כספים שהעביר כמשקיע.
לעומתה טען בן הזוג כי המערערת מעלה טענות כנגד ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור לא מתערבת בהם. לטענתו ההסכם אושר לאחר שהיא הצהירה כי חתמה מרצונה החופשי. כמו כן הוא הכחיש כל יסוד ללחץ, כפייה, ניצול או איומים תוך שהפנה להתכתבויות ווטסאפ חבריות ביניהם.
שיקול הדעת לא נפגע
השופט (אב"ד) שרעבי והשופטות אלון ואיזנברג דחו הערעור. ראשית, משום שהופנה כנגד ממצאים עובדתיים מבוססים.
שנית, השופטים הסכימו עם התוצאה שאליה הגיע בית המשפט למשפחה. כך למשל, הטענה כי עורך הדין שניסח את ההסכם ייצג רק את בן הזוג הופרכה בעדות אמינה מצד עורך הדין ובחוסר המהימנות של עדות המערערת, שנמצאה מניפולטיבית ושקרית.
עוד נקבע כי המערערת לא הוכיחה חולשה נפשית קשה שפגמה בשיקול הדעת ברמה הנדרשת כדי לבטל הסכם, לא כל שכן הסכם שאושר בבית משפט. בהקשר זה צוין כי באותה תקופה היא ניהלה עסקים, עמדה מול חקירה ברשות המסים והייתה מעורבת בעסקאות נדל"ן. "הכל פעילויות המצביעות על כך שאין מדובר בדמות חלשה וחסרת אונים", נכתב.
כמו כן, טענותיה לאלימות הופרכו לחלוטין, שהרי לאחר הפרידה המשיכה להיפגש עם בן הזוג, יצאה איתו לבילויים, שלחה לו הודעות חבריות בווטסאפ ואמה אף אפשרה לו לגור בביתה תקופה מסוימת.
עוד נקבע כי תנאי הסכם לא גרועים בצורה קיצונית, בפרט כשמדובר בידועים בציבור שאין להם זכות אוטומטית בנכסים האחד של השנייה. כן נקבע כי החזר ההשקעה הגיוני בהתחשב בכך שהעסק נשאר של המערערת.
לפיכך נקבע כי המערערת חתמה על ההסכם מרצונה ואין עילה לבטלו. לפנים משורת הדין הוחלט שלא לחייב אותה בהוצאות.
לפסק הדין בתיק עמ"ש 53822-10-19
ב"כ המערערת: עו"ד לענייני משפחה תומר פרסלר
ב"כ המשיב: עו"ד חיים דרש
עו"ד איתן שלו עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל