השופטת נלי רוסמן גליס קיבלה לאחרונה התנגדות לצוואה שהגיש בנה של אישה שנפטרה ב-2018. האישה סבלה מאז גיל 18 מסכיזופרניה קשה והייתה מאושפזת פעמים רבות, כולל אשפוזים בכפייה. היא ציוותה את כל רכושה לאחיה ונישלה את בנה, שהיה רק בן 13 במועד עריכת הצוואה. השופטת קבעה שמחלתה פגעה בכשרותה המשפטית של המנוחה וכי התלות שפיתחה באחיה מבססת השפעה בלתי הוגנת.
המנוחה התמודדה לאורך שנים רבות עם מחלת הנפש. היא אושפזה פעמים רבות בבית חולים פסיכיאטרי, כולל אשפוזים בכפייה וניסתה כמה פעמים לשים קץ לחייה.
במהלך החייה היא נישאה ונולד לה בן. בהיותו בן כמה שבועות הועבר הילד בצו שיפוטי למשמורת סבתו, אמו של אביו. כשהיה בן 4 הוחזר למשמורת אמו אך בגיל 10 שוב הוחזר לסבתא, בשל תפקודה של האם.
ב-2004 אושפזה המנוחה בבית החולים אברבנאל לאשפוז עשירי וממושך ביותר, ממנו השתחררה לאחר שנה ושלושה חודשים, ביוני 2005.
כחודש לאחר שחרורה מאשפוז זה חגג הבן את בר המצווה, באירוע שנחקק בזיכרון המשפחתי כאירוע בו התנהלה המנוחה באופן שאינו נורמטיבי, שכן היא יצאה שוב ושוב מעזרת הנשים והלכה לעמוד לצד בנה בבית הכנסת, על אף התנגדות הרבנים.
זמן קצר לאחר אותו אירוע וכחודשיים בלבד לאחר שחרורה בית החולים היא חתמה על הצוואה במסגרתה הדירה את בנה יחידה, שהיה קטין באותה עת, מכל רכושה וציוותה אותו באופן בלעדי לאחיה.
המנוחה נפטרה בינואר 2018 לאחר שסבלה מזיהום.
הבן טען כי אמו לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה. בנוסף לדבריו, בשעת עריכת הצוואה האח השפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת וניצל את התלות שלה בו.
האח טען כי מדובר בצוואה תקינה. לדבריו, המנוחה אמנם סבלה ממחלת נפש אך בתקופת עריכת הצוואה היא הייתה במצב של החלמה או רמיסיה ותפקדה באופן מלא ובכלל זה נסעה באוטובוסים, למדה אנגלית, התנדבה ועבדה במכבסה שבבעלותה.
הוא ציין כי בינו לבין המנוחה היה קשר טוב, קרוב ותומך ומצד שני יחסי המנוחה ובנה לא היו טובים ולרוב לא היו קיימים כלל.
אבודה בלעדיו
השופטת נלי רוסמן גליס מבית המשפט למשפחה בתל אביב ביטלה את הצוואה. היא ציינה כי לפי חוות דעת המומחה מחלת המנוחה אופיינה בהתנהגות חסרת שיפוט, חסרת תובנה ובזבוז כספים, והיא לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה.
השופטת קיבלה את הסברי המומחה שלפיהם אין ברמת תפקוד פשוטה כדי לסתור את ממצאי חוות הדעת שכן חולים בהפרעה סכיזופרנית יכולים לתפקד באופן עצמאי מול גורמים קבועים בפעולות שאינן מורכבות.
השופטת הוסיפה כי גם מבחינת הגיונה של הצוואה, הרושם העולה מהראיות הוא שהמנוחה היתה נתונה למחשבות סוערות ומתחלפות, לעתים בטווח של ימים. עמדתה של המנוחה כלפי בנה הייתה רחוקה מלהיות חד משמעית ויש ראיות לא מעטות הממעידות על הקשר הרגשי שחשה כלפי בנה.
עוד קבעה השופטת כי המנוחה חשה שהיא תלויה באחיה כמעט בכל וכי בלעדיו היא אבודה ותלות זו הוכחה גם מבחינה אובייקטיבית והיא מבססת השפעה בלתי הוגנת.
משעה שהבן יוצג על ידי הסיוע המשפטי לא ניתן צו להוצאות, אך האח חויב לשאת בכל הוצאות שכרו של המומחה.
לפסק הדין המלא בתיק 3612-09-18
שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד יוסי ברקוביץ עוסק/ת ב- ירושות וצוואות
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.