בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בירושלים תביעת אם ל-3 לחיוב הורי הגרוש שלה, אשר נמלט לחו"ל, במזונות. האם סיפרה שהיא קורסת כלכלית תחת נטל גידול הילדים, אלא שהשופטת מיכל דבירי-רוזנבלט מצאה כי הכנסותיה דווקא מכסות את צרכי המשפחה כולה באופן שאינו מצדיק לחייב את הסבים במזונות. על רקע הוצאות חסרות רסן מצד האם, חידדה השופטת שאין זה מתפקידם של הסבים לממן חיי מותרות לנכדיהם.
התובעת ובעלה לשעבר הביאו לעולם שלושה ילדים, כיום בני 19, 18 ו-14. בשלב מסוים הם נפרדו כאשר בהסכם הגירושים נקבע שהאב ישלם עבור הילדים מזונות בסך 3,900 שקל בחודש. ואולם, בספטמבר 2018 עזב האב לחו"ל והפסיק לשלם את המזונות, כאשר לטענת האם הוא ברח ללא כוונה לשוב ארצה. בנסיבות אלה היא הגישה במרץ 2020 את התביעה לבית המשפט.
לדברי האם, הליכי ההוצאה לפועל בהם נקטה נגד בעלה לשעבר לצורך גביית המזונות אינם מניבים תוצאות, והיא לא נמצאה זכאית לקבל מזונות מהביטוח הלאומי. לטענתה, היא בקושי מגרדת 10,000 שקל בחודש משלוש עבודות, בעוד שהורי הגרוש מצויים במצב כלכלי מעולה ומחזיקים בנכסי נדל"ן ורכבים מפוארים.
לשיטת האם, מאחר שבנם מתחמק מחובתו לזון את ילדיו – על חותניה לשעבר לממן במקומו את צרכיהם השוטפים שעומדים על כ-10,600 שקל בחודש.
מנגד טענו הורי האב שכלתם לשעבר מבזבזת הון על חיי מותרות, ובתביעתה מחפשת באופן פסול מקור מימון להמשך חיי המותרות שלה. כך למשל, היא תורמת כספים, לובשת מותגים, משלמת מאות שקלים לטיפולי שיער יקרים ומוציאה לא פחות מ-2,000 שקל בחודש על אחזקת רכב.
הסבים הדגישו שהמחוקק לא התכוון לאפשר תביעת מזונות כנגד בני משפחה מורחבת לשם מימון חיי הוללות ומותרות, ומכאן שדין התביעה נגדם להידחות.
35,000 שקל באשראי
השופטת דבירי-רוזנבלט הסבירה שנקודת המוצא לדיון בתביעה היא בחינת צרכיהם ההכרחיים בלבד של הילדים. אלא שהאם, מסיבותיה שלה, כללה בתביעתה הוצאות המתאימות לרמת חיים גבוהה, כמו 1,050 שקל בחודש עבור "נופש וחופש". לדברי השופטת מדובר בסכום מופרז בנסיבות שבהן האם מתארת מצוקה כלכלית ומחסור.
הלכה למעשה העריכה השופטת את צרכיה הבסיסיים של המשפחה כולה ב-12,500 שקל בחודש. בנוסף, היא מצאה שהכנסות האם מכל מקורותיה עומדות על כ-13,600 שקל בחודש. "התוצאה המספרית מדברת בעד עצמה ומלמדת כי ביכולתה של האם לספק בעצמה את צרכי המשפחה כולה", כתבה.
לזאת הוסיפה השופטת כי שתי הבנות הגדולות עובדות למחייתן, כך שלמעשה השאלה המרכזית היא האם ביכולתה של האם לפרנס את בנה הקטן בלבד – שאלה שהתשובה עליה ברורה לאור הנתונים שהוצגו.
השופטת הסבירה ש"קריסתה של האם", כלשונה, נובעת מהתנהלותה הכלכלית חסרת הרסן. כך, נמצא שמדי חודש היא מוציאה 2,000 שקל על אחזקת רכב ומשלמת באשראי 21,000 שקל בממוצע, בנוסף להוצאותיה בצ'קים ובמזומן. בהקשר לכך ציינה השופטת שהיו מקרים בהם גיהצה האם יותר מ-35,000 שקל בחודש אחד!
בנסיבות אלה קבעה השופטת שאין מקום לחייב את הורי האב במזונות נכדיהם, תוך שהעירה כי קביעתה אינה פוטרת את בנם מאחריות, וכי עליו להשתתף בהוצאות ילדיו גם ממקום מגוריו בחו"ל. האם חויבה לשלם לכל אחד מחותניה לשעבר הוצאות בסך 12,000 שקל.
- ב"כ האם: עו"ד ניצן שיקלי
- ב"כ אב האב: עו"ד טלי אלנקרי מנשה
- ב"כ אם האב: עו"ד יוסי עקיבא
- ב"כ הורי האם: עו"ד אלי בוטובול (מהסיוע המשפטי)
עו"ד מיה רשל ארבל עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין. בהכנת הכתבה השתתפו צוות העורכים של אתר פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.