בני זוג נפרדו לאחר זוגיות קצרה. האישה נכנסה להיריון וכשנה לאחר הלידה הגישה נגד האיש תביעת מזונות. התביעה התקבלה בהיעדר הגנה והאישה גבתה את המזונות דרך ביטוח לאומי. עשור לאחר מכן, בניסיון להתמודד עם החוב, ביקש האיש בדיקת רקמות והתברר שהוא אינו האב. בית המשפט המחוזי קבע לאחרונה ששני הצדדים אחראים ל"תאונה המשפטית" וחילק את החוב ביניהם. עם זאת, השופטים המליצו למוסד לבטל את החוב כולו, לרווחת הקטינה.
בני הזוג ניהלו קשר זוגי קצר, שלאחריו ילדה האישה את הקטינה בשנת 2003.
לאחר כשנה הגישה האישה תביעת אבהות ומזונות. האיש לא התגונן מפני התביעות. ביולי 2004 הוא חויב במזונות הילדה בשיעור של 2,522 שקל לחודש.
האישה גבתה את המזונות באמצעות ביטוח לאומי. כפועל-יוצא מהגבייה הצטבר לחובת האיש חוב כלפי ביטוח לאומי.
לאחר כעשור, במאי 2014 הגיש האיש לבית המשפט למשפחה תביעה לבירור אבהותו כלפי הקטינה ועתר לעריכת בדיקת סיווג רקמות. בהסכמת האישה נערכה הבדיקה האמורה, ממנה עלה שהוא אינו האב.
פנייתו של האיש לביטוח לאומי בבקשה לבטל את החוב, שהצטבר לסך של 350,000 שקל סורבה, בטענה שפסק הדין המחייב אותו במזונות לא בוטל.
בנסיבות אלה עתר האיש לבטל את פסק הדין מ-2004. הוא טען בין היתר שכתב התביעה לא הומצא לו וכי האישה הטעתה את בית המשפט כשלא סיפרה שבאותה תקופה ניהלה קשרים גם עם גברים אחרים.
האישה טענה כי היא הציעה לאיש לערוך בדיקת אבהות אך הוא השתהה כ-10 שנים, תוך שהוא מודע לקיומו של פסק הדין המחייב אותו במזונות.
בית המשפט ביטל את פסק הדין משיקולי צדק וכפועל יוצא מכך עבר החוב אל כתפי האישה.
היא מיאנה להשלים עם התוצאה והגישה ערעור. לטענתה, היא פעלה בתום-לב מוחלט, ובמצב בו המזונות שקיבלה עבור הילדה כבר "נאכלו" תוצאת פסק הדין פוגעת בה באופן בלתי מידתי.
תאונה משפטית
השופט סארי ג'יוסי מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את הערעור חלקית. הוא ציין כי מדובר בשרשרת אירועים שהובילה ל״תאונה משפטית״.
השופט קבע ששני הצדדים אחראים למצב שנוצר. ביחס לאישה נכתב כי במסגרת הליך המזונות לא סיפרה שקיימה באותו זמן קשר עם גבר נוסף ומסקנתה כי המשיב הוא האב מתבססת על העובדה שבמהלך היחסים עמו נקרע אמצעי המניעה.
מאידך, לא ניתן להתעלם מהעובדה, שהאיש "שתק" במשך למעלה מעשור ולא פעל לביטול פסק-הדין הראשון.
באשר לשאלת מודעותו של האיש לפסק הדין הראשון קבע השופט כי הדבר לא הוכרע עובדתית והמועד בו ניתן לקבוע שהוא ידע על פסק הדין הוא מאי 2011, לאחר שהודבקה על דלת דלתו אזהרה של ההוצאה לפועל.
בסופו של דבר הוא קבע שהאישה תישא בחוב שנצבר בין יולי 2004 ועד מאי 2011 והאיש יישא בחוב ממועד זה ועד מאי 2014.
במקביל, השופט המליץ לביטוח לאומי לפטור את הצדדים מהחוב האמור.
השופט חננאל שרעבי הצטרף לפסק הדין. השופטת עפרה ורבנר סברה בדעת מיעוט כי חלקו של האיש צריך להיות 50% מהחוב.
לא ניתן צו להוצאות.
ב״כ המערערת: עו״ד ס. בכוהיים דה וינד
ב״כ המשיב: עו״ד ג. ברנדס
עו״ד רועי קורץ עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל. הוא מכיל מידע כולל ומגוון בתחום המשפט. האתר מופעל באמצעות חברת "פסק דין אתרי משפט בע"מ". המידע מסופק לשירות ציבור הגולשים לשימוש פרטי ולא-מסחרי בלבד. האתר והמידע המופיע בו מוגנים על ידי חוקי זכויות יוצרים של מדינת ישראל, אמנות בינלאומיות וחוקי זכויות יוצרים של מדינות אחרות.