השופטת אביבית נחמיאס מביהמ"ש לענייני משפחה בטבריה דחתה את תביעתם של סבא וסבתא שביקשו להתמנות כאפוטרופסים נוספים על ארבעת נכדיהם, לאחר שבתם נפטרה באופן פתאומי כשהיא בת 32. עם זאת, השופטת הורתה לאביהם של הארבעה לשוב לעירם של הסבא והסבתא, לאחר שעבר עמם לעיר אחרת.
האם נפטרה בביתה במאי 2017, בנוכחות ילדיה, שניסו להצילה ללא הצלחה. עד מותה בני המשפחה התגוררו בקומה נפרדת בביתם של הסבים. לאחר מותה פרץ בין הסבים לבין חתנם סכסוך חריף שנמשך עד היום, וזאת על רקע עזיבתו הפתאומית את ביתם, אל ביתה של בת זוג חדשה.
בשלב זה פרץ גם סכסוך עמוק בין הבת הבכורה לבין האב, והיא המשיכה לגור אצל סביה. בעקבות זאת הגישו הסבים שתי תביעות, האחת למשמורת מלאה על הילדים ולחלופין למשמורת משותפת, ושהנייה למינוים כאפוטרופסים נוספים עליהם.
בתחילת שנת 2018 בית המשפט קבע הסדרים מסוימים במסגרתם שלושת הילדים ישהו וילונו אצל התובעים פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני.
כמו כן, הסבים-התובעים הוכרו כמשפחת אומנה של הבת הבכורה.
לפני כחודשיים האב עבר במפתיע לעיר אחרת, עם שלושת הילדים, תוך שהסתיר את העניין מבית המשפט ורשויות הרווחה. בעקבות זאת קיימה השופטת נחמיאס דיון בהול, אחריו כתבה פסק דין רחב יריעה, בו פירטה את עמדותיהם של גורמי הרווחה המטפלים במשפחה מאז מות האם, והכריעה בכל הסוגיות – אפוטרופסות, משמורת והעתקת מקום המגורים.
להתעלות על המחלוקות
בעניין האפוטרופסות, השופטת החליטה לדחות את התביעה, וזאת מאחר שלא הוכחה "נסיבה חריגה חמורה ומיוחדת", המצדיקה מינוי אפוטרופוס נוסף. בהקשר זה השופטת הבהירה כי מותו של הורה כשלעצמו אינו מהווה נסיבה שכזו. עם זאת, השופטת הבהירה כי הקשר בין הסבים לנכדיהם חשוב ביותר לטובת התפתחותם התקינה והעצמתם.
בהקשר זה השופטת אף הדגישה כי טענות שהעלו הסבים, שלפיהן הנתבע צורך סמים ואלכוהול לא הוכחו כלל. סיבות נוספות להיעדר האפשרות למנות את התובעים כאפוטרופסים היו הנתק בינם לבין האב, חוסר שיתוף פעולה מצדם עם רשויות הרווחה, וכן חשש להסתה שלהם נגד האב.
"חרף הקושי בהתנהלות, הנתבע הינו אביהם של הקטינים, האפוטרופוס הטבעי עליהם ואין להתעלם מהשיפור בהתנהלותו ובתפקודו", הוסיפה.
יחד עם זאת, השופטת הבהירה כי התובעים הם "סבא וסבתא מסורים ביותר" ומהווים עוגן בטוח עבור נכדיהם, ולכן יש להקפיד על זמני השהות שלהם אצלם, אלא שעליהם להבין את מקומם בחייהם, וכן את מקומו של הנתבע.
לעומת זאת, השופטת קבעה כי על האב לשוב מיד לעיר מגוריו הקודמת. השופטת סברה כי טובת הילדים – החזרתם אל סביבתם המוכרת ובראש ובראשונה קרוב לאחותם הבכורה – גוברת על זכותו של האב לעבור למקום אחר.
השופטת הורתה כי האב לא יוכל להעתיק את מקום מגוריו למקום העולה על מרחק של חצי שעת נסיעה. אותו איסור נקבע גם לגבי הסבים.
"מגבלה זו נקבעת על מנת לוודא כי מהלכים דרסטיים בחיי הקטינים ייעשו מתוך כובד ראש, אחריות ובחינת מכלול ההשלכות של מעבר שכזה, מתוך ראיית טובתם של ארבעת הקטינים, וטובתם בלבד", כתבה.
בתוך כך כתבה השופטת: "כולי תקווה שהצדדים ישכילו להתעלות על מחלוקות העבר ויפעלו ביניהם בשיתוף פעולה החיוני לטובתם של הקטינים, ולחיזוק נפשם ובטחונם".
- ב"כ התובעים: עו"ד דין עדני
- ב"כ הנתבע: עו"ד דרור כהן, עו"ד יצחק כהן
עו"ד מירב בלאיש עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל