בית המשפט למשפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה לאיזון זכויות פנסיוניות שהוגשה 14 שנים אחרי שהתובעת והגרוש שלה חתמו הסכם ממון. השופטת הילה גורביץ שינפלד, שהתרשמה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי כבד, קבעה כי  מסמכי משא ומתן וטיוטות מעידים בבירור שהאישה ויתרה במודע על זכויותיו של בעלה והוחלט שכל אחד מהצדדים יישאר עם הזכויות שצבר.

בני הזוג נפרדו ב-1999, וניהלו הליך גישור ארוך עד שבסופו של דבר חתמו על הסכם ממון שאושר כפסק דין.

בהסכם נקבע כי חלקה של האישה בנכסים המשפחתיים עומד על 800 אלף שקל ומעבר לזה בעלה ישלם לה עוד 300 אלף שקל כמענק, יממן את הלימודים האקדמיים של הילדים ויכסה חובות. כמו כן נוסח בהסכם סעיף ויתור כללי שלפיו למעט קצבת שאירים, האישה מוותרת על כל זכות אחרת מבעלה.

יותר מ-14 שנים לאחר מכן, הגישה האישה את התביעה הנוכחית שבה דרשה חצי מהזכויות הפנסיוניות שצבר בעלה לשעבר בעבודתו בתקופת החיים המשותפים, ולפי חישוב אקטוארי עומדות על כ-447 אלף שקל.

האישה טענה בין היתר כי לאורך הגישור לא הוסבר לה על זכויותיה ולראשונה התוודעה לכך דרך כתבה בעיתון. לדבריה, עובדה שהסכם הממון שותק בנוגע לזכויות אלה ואין לראות בסעיף הוויתור הלאקוני ככזה שכולל גם אותן.

טענותיו המרכזיות של הגרוש היו בין היתר, כי מדובר בתביעה מניפולטיבית וחסרת תום לב, שהוגשה בשיהוי רב, ובמסגרתה מנסה אשתו לשעבר לעקוף את ההסכמות אליהן הגיעו לאחר חודשים ארוכים של משא ומתן.

הוא הדגיש שגרושתו ידעה היטב על הזכויות הפנסיוניות וויתרה עליהן לטובת מאות אלפי שקלים והתחייבויות נוספות שנטל על עצמו, כפי שמעידות טיוטות הסכם שהוחלפו ביניהם.  

לא קורבן

השופטת הילה גורביץ שינפלד החליטה לדחות את התביעה אף שהסכימה שהניסוח הגורף של הוויתור לא כלל את הזכויות הפנסיוניות.

למסקנה זו הגיעה השופטת בראש ובראשונה לנוכח הראיות המעידות בבירור כי "שאלת זכויות הפנסיה 'הייתה מונחת על השולחן" והצדדים החליטו ביודעין שכל אחד יישאר עם זכויותיו-הוא.

השופטת הוסיפה כי טענת התובעת שלא הייתה מודעת לזכויותיה לא הייתה אמינה ואף נסתרה "חזיתית" במסמכים שחלקם נכתבו במו ידיה.

יותר מזה, השופטת הפנתה לכך שבניגוד לטענותיה הראשוניות, בחקירה הנגדית הודתה התובעת שהעדיפה לוותר על זכויותיו של בעלה אף מבלי לבדוק את שוויין. כמו כן ציינה השופטת כי התובעת עצמה פדתה ומימשה את הזכויות שצברה בעבודתה עובר לחתימת ההסכם הסופי.

עו
עו"ד הדסה שמואלביץ ברכה | צילום: אתי לירז אביטבול, פסקדין

אם לא די בכך, השופטת לא "קנתה" את הנסיון של התובעת להציג עצמה כקורבן. "התרשמתי כי המצב הוא הפוך", כתבה, "התרשמתי מתובעת אשר יודעת לעמוד על זכויותיה, משכילה ומבינה בניהול כספים".

בנוסף השופטת ציינה שהתובעת נהגה בחוסר תום לב שכן למרות הזכויות העודפות שקיבלה בהסכם היא אפילו לא טרחה להצהיר שהיא מוכנה להשיב את מה שקיבלה ביתר תמורת הזכויות המבוקשות.

לבסוף, השופטת ציינה כי התביעה ממילא הייתה נדחית מחמת התיישנות חלקית ושיהוי כבד.

לנוכח התנהלותה, חויבה התובעת לשאת במלוא הוצאותיו של הנתבע בנוסף לשכר טרחת עורך דין של 27,000 שקל.  

ב"כ התובעת: חלי רופא, עו"ד לענייני משפחה

ב"כ הנתבע: עו"ד רחל בש

עו"ד הדסה שמואלביץ ברכה עוסק/ת ב- דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין

פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל