בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור של גבר שחויב בין היתר להשיב לזוגתו לשעבר כ-1.4 מיליון שקל בגין הלוואות שנטל ממנה לפני עשרות שנים, בעוד שתביעתו לחייב אותה בדמי שימוש ראויים – נדחתה. השופטים סארי ג'יוסי, חננאל שרעבי ואספרנצה אלוןלא מצאו שום סיבה להתערב בקביעותיו של בית המשפט למשפחה.
הרומן בין בני הזוג החל ב-1980, כשעוד היו נשואים לאחרים, והסתיים ב-2002. בשנה שעברה בית המשפט למשפחה בחיפה הכריע בתביעות רכוש הדדיות שהגישו האחד נגד השנייה.
אף שנקבע כי בני הזוג היו ידועים בציבור, תביעת האישה לזכויות בחצי מנכסיו של בן זוגה לשעבר נדחתה משנקבע כי לא היה ביניהם שיתוף רכושי.
לצד זאת, תביעתה להשבת הלוואות של כ-320 אלף שקל שהעניקה לו בשנות ה-80 וה-90 התקבלה, והאיש חויב להחזיר לה כ-1.4 מיליון שקל – סכום שכולל הפרשי ריבית והצמדה וקיזוז של חלקו במיטלטלין שנצבר בתקופת הזוגיות.
מנגד, דרישתו לחייב את האישה בתשלום דמי שימוש על מגוריה בביתו אחרי הפרידה נדחתה, אם כי תביעתו לסלקה משם התקבלה.
לבסוף, בית המשפט אף חייב את האיש בהוצאות גבוהות של 30,000 שקל משום שנהג בחוסר תום לב והקשה על בירור האמת כשהכחיש את עצם הזוגיות.
בערעור שהגיש על פסק הדין ביקש המערער לבטל את כל החיובים שהוטלו עליו ולקבל את תביעותיו. המערער טען בין היתר כי בית המשפט התעלם מהצהרות הון שהוכיחו כי החזיר את ההלוואה הראשונה.
לגבי ההלוואה השנייה הוא ציין כי בית המשפט הוסיף הפרשי ריבית והצמדה אף שלא הופיע סעיף כזה בהסכם.
המשיבה, מצידה, טענה בין היתר כי המערער דורש לשנות ממצאים עובדתיים שערכאת הערעור לא אמורה להתערב בהם, וביקשה לדחות את הערעור ולחייבו בהוצאות נוספות.
סתירות וחסרים
אב בית הדין השופט סארי ג'יוסי נענה לבקשתה. השופט לא מצא סיבה להתערב בממצאיו של בית המשפט למשפחה.
לגבי ההלוואה הראשונה השופט הבהיר כי הצהרת ההון שלכאורה מוכיחה כי הוחזרה למשיבה הייתה חסרה, וכללה רק עמוד אחד מתוך שלושה. בנסיבות אלה – לא היה מקום לקבל אותה כראיה תקינה.
באשר להלוואה השנייה, נקבע כי התכחשותו של המערער לקבלת הכספים לא הייתה אמינה לנוכח קיומו של הסכם כתוב. השופט אף התייחס לסתירות בגרסת המערער שמצד אחד התכחש להלוואה לחלוטין ומצד שני הודה כי קיבל סכום מסוים מתוכה.
באשר לתוספת הריבית וההצמדה נקבע כי אמנם החוזה לא מתייחס לכך במפורש אולם לבית המשפט יש שיקול דעת בנושא, והשלמת החסר תאמה את עיקרון תום הלב וכן את שיקולי הצדק והיושר שלפיהם המשיבה זכאית לקבל חזרה את כספה מבלי שערכו ייפגע.
השופט אף סבר כי תביעת דמי השימוש נדחתה בצדק וכך גם הקביעה ההגיונית שהמשיבה לא צריכה לשלם משכנתה על בית שאינו שלה.
לבסוף השופט הבהיר כי אינו מתכוון לבטל את חיובו של המערער בהוצאות משפט לנוכח התנהלותו הקלוקלת בבית המשפט למשפחה. השופטים חננאל שרעבי ואספרנצה אלון הצטרפו לעמדתו של אב בית הדין, והמערער חויב בהוצאות משפט של 8,000 שקל.
ב"כ המערער: עו"ד ר. כספי
ב"כ המשיבה: י. וקנין, עו"ד משפחה
עו"ד שמעון עטיאס עוסק/ת ב- דיני משפחה
הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה
המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין מובילים בישראל